ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרופורציות: חלום מול מציאות

מכתבים שלא יישלחו למישהו אחד מסויים.
לפני 3 שנים. שני, 23 בנובמבר 2015, בשעה 22:29

מין תחושת זרות כזו, שלא מרפה. 

מסתכלת על עצמי מהצד ולא מבינה, איך זה שהראש מבין הכל כל כך יפה והגוף לא יודע מה לעשות. חוסר איזון, חוסר הרמוניה, איזו הפרעת אישיות שעדיין לא הוגדרה...

למה אני כזו נכה חברתית? מה הבעיה שלי בעצם? התסביך שלי שבטוחה שיותר טובה מכולם, מבקרת עם עצמי בראש כל אחד שפוגשת, או שסתם רואה, ואז מגיע הקול השני שאומר "צאי מזה, את לא יותר טובה מהם... הם מסתכלים עלייך ובטח מבקרים אותך בחזרה, חושבים שאת סנובית וקרה". והוא צודק, הקול הזה. מי שלא אוהב את עצמו, לא יהיה מסוגל להיות נאהב על ידי אחרים. רוצה לאהוב את עצמי, באמת שרוצה, אך הייתי רוצה גם לדעת איך בדיוק עושים זאת? מישהו יודע? 
איך הופכים תאוריה לפרקטיקה? ולא, אימון לא עובד...

צריכה איזו בדיקת מציאות דחופה. 
מרגישה שמאבדת את השפיות, עם עצמי, בתוך עצמי, בכל יום שעובר. מה זו התקופה הנוראית הזו, אפשר שתסתיים כבר? לא יודעת כבר מה אמיתי יותר, ולמי להאמין. האמת? כלום לא חשוב באמת.