|
|
|
אוי.. זה חמוד...שולטים בשנקל שמנסים להיות ה"דאדי"שלי ולעזור "לי לצמוח אם אני רק אפסיק להתנגד ואיכנע קצת ואתמסר ל"תהליך" שלהם... ושולחים לי הודעות בפרטי שהם "מוכנים "לאלף אותי(אוי.. תודה הוד מלכותו חח) והם בדרך כלל נמשכים לדברים אחרים אבל אני "מסקרן.ת"...
אתם באים גם עם ספר "אמנות הפיתוי" ושוט מעלי אקספרס,נכון?
...
#אין_לי_בולבול_בשבילכם..
סיכום הנדנדה הרגשית של היומיים האחרונים:
3 התקפי חרדה . כלכלית. קיומית... כל הסוגים יחד.. אחד מהם שכולל התקף cptsd
בהתאמה: מיד אחרי ההתקף..הטרדה מינית בצורה בוטה מאוד. שכמעט סיימתי בלהראות את היכולות שלי בלפלט בשר ולהפריד מהעצם...(ע"ע פוסט קודם)
וכמובן שגם היה "תענוג"לראות אדם שדומה באופן קריטי לאבא באותו בוקר. . כמו תאום שלו ועם אותו בושם ככה שההתקף הועצם.
לעשות עם הדיכאון וההתקפים מטלות חשובות. איכשהו לצלוח אותן. לחזור הביתה ורק אז להתפרק. כי אני מה שנקרא: מתמודדת עם דיכאון בתפקוד גבוה. משמע.. העובדה שאני מצליח לתפקד חברתית,אנושית למרות זה. לפי הפסיכיאטריה אומר שאני בן אדם עם יצר הישרדות גבוה יותר מהדיכאון שלי וזה רק מי שעבר cptsdברמה הגבוהה ביותר ורגיל להיות במצבים הישרדותיים יודע לעשות..(תודה שרלוק)
.. . (ותודה לזיקו שצמודה לי לתחת).
טלפון מבית החולים לזימון לבדיקות נוספות לפני הניתוח הגדול.. ואז עוד התקף חרדה.. כי זה מתקרב. בצעדי ענק.
בהתאמה לכך... ללכת למקום עם חברים .. כדי לנסות לשחרר ברגים.. זה עזר. לרגע.... ותודה למי שהכריח אותי לצאת מהבית כדי לא להשתבלל בזה..
שיחה עם חבר טוב על יחסי שליטה שגרמה לדפיקות לב.
... עדכונים בהמשך...
ואז..
ולקום בבוקר לטלפון ששלחתי הודעות לאיזו אקסית של מישהי..שבחיים לא שלחתי לה כלום. שאין לי ולו חצי מילה איתה אבל יאללה בואו נדחוף את נועם לדרמה מיותרת.. כי אין לו מספיק...
שיחה מהשכן המטרידן ..של אתמול(ע"ע פוסט קודם) שבה הוא מתנצל על אתמול ושזה בגלל שהוא היה שיכור ומסומם ובודד וחרמן ושהוא מצטער שהוא פגע בי והוא לא רוצה שאחשוב שהוא מפלצת ושאני חברה שהוא לא רוצה לאבד ושאני חשוב לו(שקית הקאה בבקשה לפה)
ולהתמודד עם זה בלי כדורים ובלי וויד.רק אני והאל. . כי לכדורים אני עלול להתמכר.. ולוויד עדיין עדיין לי רישיון... ..
לא לשכוח שבכל זה. הגוף שלי שורף מכאבים כי אנדו המקסימה תמיד פה..
. בוקר טוב וזה..
כי התקופה הזאת לא מטומטמת מספיק כנראה....
הוא דפק בדלת. השכן שלי. בחור גדול. שחור. 50centכזה...
היו פעם ביננו מבטים..קריצות.. הוא גם יודע שאני אוהב נשים.
חיבוק. נשיקה ופתאום הזין שלוף...
"תמצצי לי"
אני המום!
הסכין לא עליי..
מוריד אותו ממני .
הוא אומר לי.."זה בגלל שאני שחור.."
"לא..זה בגלל שאני לא אמצוץ לאף גבר ששולף את הזין שלו בחדר מדרגות מולי.."
"חשבתי שאת זורמת"
"עם נשים!וגם אם אישה הייתה שולפת את הכוס שלה מולי בחדר מדרגות ודורשת לשון היא הייתה מקבלת סטירה!"
ההוא נעלב..(מסכן..אה?)
"מה?..אני לא אגמור היום?"
Da fak??(שגיאת כתיב מכוונת)
סוגר את הדלת. מסדיר נשימה. זיקו על השולחן.אני נועל את הדלת. כדי שאני לא אצא לשם.. להראות לו איך אני באמת מפריד בין שחור ולבן...
אבל לא אני הרגתי אותך.
המחלה שלך.. גמרה אותך. אני שכבתי לצד המיטה שלך ימים.. לא כי התגעגעתי. כי רציתי לראות את זה קורה. רציתי לוודא שאתה מת.
חלמתי שאת הנשימה האחרונה שלך עשית לצד הנשיפה שלי. שהרגשתי אותה על הצוואר שלי. ופתאום הריח שלך. הקול שלך.. הכול הכה בי.
כל מי שאתה.
חלמתי שאתה מת.
בידיים שלי.
ולא אני הרגתי אותך...
..
וכאב לי.
כאב לי שלא יכולתי לעשות את זה. רק כי אני אשב יותר שנים מהשנים שבהן התעללת בי..
קמתי בזעם.
קמתי בכאב.
וניתקתי את עצמי מהעולם הרגיל. הפייסבוק. הוואטסאפ.
ולשם האירוניה.. רק בכלוב אני כותב.
בכלוב..
תמונות.
אנשים.
זיכרונות.
בלוג.
כאבים.
חוויות.
למחוק..
כי הם גם ככה קיימים איפהשהו באיזו תיקייה פינתית בלב אן במוח...אבל הפעולה של המחיקה..חזקה.
היא פותחת דף חדש.
לאנשים חדשים.
לכאבים חדשים.
ליצירת זיכרונות חדשים.
חוויות חדשות.
אז מחקתי...
