אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אוציא מהלב הבוכה אליכם. במקום שאני גרה בו יש תחושה של קור מבחינת הדיירות והניקור בי שאני לא כמותן אלא עוף מוזר שיוצא מבלה, מעסיק את עצמו, ויש לו חיים משלו. ( העוף זה אני). כי כל הבנות יודעות שאני בחדר והן שומעות אותי אבל הן לא מתיחסות אלי אפילו שבבקרים המדריך של הלילה לא מעיר אותי כבר. גם שאני יוצאת מהחדר ורואה אותן יושבות ואוכלות. אבל להלשין עלי למדריך או לצוות שאני לא בסדר הן רצות ומספרות או לחבר- ידיד שיש לי בהוסטל הן הולכות אליו ושולחות אותו שיקרא לי.
כשאני אומרת את זה לצוות המנהל את ההוסטל אומרים לי שזה לא נכון ועוד שואלים אותי למה אני מתבודדת ולא עם כולם? איך עם כולם להיות צבועה ולשיק את הראש שלהם לשכוח את החיים שלי ולחיות את החיים המסכנים שלהם. אני לא כזאת. לא רוצה חברות כאלה צבועות שמלקקות אחת לשנייה את התחת :-)
פשוט ככה אין לכם מושג עד כמה אני רוצה וחושקת בזה שיהיה לי אדם שיקח את השליטה עלי ובאמת אהיה מסורה לו והוא יהיה מאושר.
טוב שיש את הבלוג שאפשר לכתוב בו ולשתף.
