לפני שעזבתי את הבית שגרתי עם הילדים ועם האבא שלהם לא חשבתי שאתפעל מעבודות יצירה ושיש לי את זה. אבל לאחר שנכנסתי למרכז שיקום בבית העיוור בהרצליה ששם אני עוברת הכשרה גם בתחום המחשבים וגם בתחום האומנות. במחשבים אני מדפיסה בשיטה עיוורת מהר חומר שלמדתי וכעת זה מחזיר אותי. אבל באומנות אני מגלה את הכישרון של הציורים ואפילו שיש ציורים שהם ילדותיים אבל עם הכונה
של צבעים חיים וצביעה עדינה כל ציור מקבל את ההאפקט שלו ותאמינו לי שלקבל תמונה של ציור כזה שאני ציירתי זאת מזכרת שאני אחרי כמה זמן אומרת "אני ציירתי את זה לא נכון" אבל זאת האמת. חוץ מזה זה כל כך מרגיע ואפילו כל הזונות (הבנות) שיש לי בדירה לא מסוגלות לשבת ולצייר כאלה ציורים. אפילו שהן אומרות לאותו דייר שאני בקשר איתו בהוסטל שיקרא לי והוא מתקשר ואומר לי בואי שבי איתי בחוץ כי נשעמם לי אני יודעת טוב מאוד שזה לא אמיתי שזה הכל הן הזונות האלה אומרות לו כי הן מקנאות בי.
אבל זה הולך להשתנות ברגע שאתמסר למשהו אף אחד אפילו הוא לא יהיה חשוב (אותו חבר בהוסטל).
אם יש כאלה שמשתמשים בתחבורה ציבורית תוכלו לראות משהי שמציירת באמצע האוטובוס אז זאת אני. אני נהנת מכל רגע כשאני מציירת.
כדאי לכם לאמץ את זה.