לפני 7 שנים. 25 במאי 2017 בשעה 8:08
אני פנויה בx, y וz.
רק תבחר יום
רק תבחר יום להתקרב
לנשק
ללטף
לכעוס
לצחוק
רק תבחר יום שבו
אשכב לרגלייך
אלקק את כפותיך
רק תבחר יום
תמיד תלמידה
לפני 7 שנים. 18 במאי 2017 בשעה 15:50
נכנסתי לאוטו של ידיד.
הוא בחן אותי ארוכות ואמר
"למה את חייכנית וסמוקה?"
"חזרתי למקומי הטבעי", עניתי בחיוך.
הוא הבין, חייך ואמר "טוב לראות אותך ככה שוב".
לפני 7 שנים. 14 במאי 2017 בשעה 19:45
שאני מדחיקה את הכאב
שזה קשה לאבד אהוב
שאני כועסת
ושבורה
הפסיכולוג שלי אמר
שאני צריכה לתת מקום לרגשות לצאת
שאפשר להודות בכאב המשתק הזה
שאפשר להרגיש קטנה ועזובה
שכל פעם שאני ננטשת הכאב מתעצם, מתווסף לנטישות הקודמות.
הפסיכולוג שלי אמר
תבכי
עליו
על האהבה שקיבלת ונתת
על אדם יקר
תבכי
לפני 7 שנים. 14 במאי 2017 בשעה 5:09
הערק הלך וחלף מגופי
עיניי מתעוררת לבוקר חדש
מציאות חוזרת
תפילה
לפני 7 שנים. 13 במאי 2017 בשעה 17:16
כלום
הכל שחור עכשיו
כי בפנים שחור וכחול
שבר כלי
וידיי האמן שיצרו אותי
כבר רחוקות
לפני 7 שנים. 12 במאי 2017 בשעה 18:57
“so often the most intoxicating other that people discover in the affair is not a new partner; it’s a new self.”
אסתר פרל.
לפני 7 שנים. 12 במאי 2017 בשעה 15:34
שירים תמיד היו בריחה בשבילי
לא, לא בריחה
דרך להתכנס ולהישאב אל תוך עצמי.
כשאני במצב רוח טוב, הפלייליסט מלא במוזיקה מקפיצה ובראשי אני מזמרת ומרקדת.
כשאני במצב רוח רע, ממש רע... כמו עכשיו, כל מילה בשיר מכאיבה לי עוד קצת, אולי לא מכאיבה...אולי מגלה מעט מהכאב שכבר קיים.
בנסיעה הביתה מחברה, התחיל השיר הזה, שיר ישן וקלאסי...ואיכשהו הוא יושב לי בול על הפצע...
אז תתעמקו, תישאבו או פשוט תשירו.
שבת שלום
לפני 7 שנים. 12 במאי 2017 בשעה 10:42
לפני 7 שנים. 11 במאי 2017 בשעה 6:24
רגש חזק סוחף אותי
בין אהבה לכאב
שוקעת ללא יכולת לעצור
פוצעת ודוקרת את קרביי
מאשימה את עצמי
בכל הרע
נותנת לך
את כל הטוב
לפני 7 שנים. 9 במאי 2017 בשעה 10:54
וככה נשבר
מתפורר לרסיסים
דמעות חנוקות
וזכרונות משבת
וככה נגמרה תקופה
מלאת רגשות
חפירות
הנאה
וככה נשברת
מתפרקת
מתמוססת
וככה זה נגמר