המשרתת ואני נכנסים להתקלח יחד.
תוך כדי שאנחנו בשלבים הראשונים של ההתרגלות לזרם ולחום של המים הדלת של האמבטיה נפתחת.
שנינו קופצים כי לא ציפינו שמישהו יכנס.
ואז אנחנו רואים את החיוך הכי מושלם בעולם של השפחה שהצליחה להכנס הביתה מבלי שנשמע ואת האושר שלה לראות את שנינו יחד מתחת לאינטרפוץ מבעד לזכוכית של המקלחן.
שנינו אוכלים אותה בנשיקות רטובות והיא מיד מוציאה את המצלמה ומתחילה לצלם ואנחנו זורמים כמו המים הנעימים לסשן צילומי אמבטיה לוהט.
אבל אז זה מרגיש לי ונילי ולאבידאבי מדיי מה שישר מעורר אצלי את הצורך לשנות את המצב בצורה קיצונית.
בעוד השפחה מצלמת אני מכוון את המים על רמת הלחץ הכי גבוהה, מצמיד את המשרתת אל הקיר. האווירה מיד משתנה ושתיהן נכנסות למוד אחר. בין רגע קולות הצחקוקים הופכים לאנקות כאב ותחנונים לגמירה.
אני מושך את השפתיים הבולטות של המתולתלת שלי ומכוון את זרם המים למפרש הקטן שנוצר מהשפתיים של הכוס המושלם שלה.
בתוך שניה היא מתחילה להתחנן על נפשה לגמור מה שרק גורם לי למשוך יותר חזק את מפרש הכוס לכיווני ולהגביר את זרם המים.
אחרי כמה דקות של התעללות ומניעת אורגזמה אישרתי לה לגמור ועוד לפני שהספקתי להגיד המתולתלת התחילה בשרשרת ירוטים שלה הייתה מביישת את כיפת ברזל מול המטח הטילים האחרון על גוש דן.
אחרי אלוהים-יודע-כמה גמירות ותחנונים שאפסיק (איך עדיין לא הבנת שזה רק גורם לי להמשיך) ואובדן תחושה כללי באזור הפות נעלתי את הסשן בעוד אלמנט בדסמי שריגש את כולנו ומשם דילגנו לאפטר-קר שאנחנו הכי אוהבים מתחת לאנטרפוץ עם המים החמים.
ולזה אני קורא מקסימיזציה של אופטימיזציה (לאושר)
