לא לציפור

ושוב, למי שעדיין משוכנע כי הסכנות האמיתיות שלנו אורבות בחוץ, הנה צטוט
מפי זמרת השנה, מאיה בוסקילה, בראיון אצל ליאור שליין:

"עשיתי יום הזכרון בכיכר רבין ולאחר מכן היה יום העצמאות...עשיתי
יום העצמאות בירושלים..."

(בהצלחה לכולנו).

אם עוד מישהו יאמר שזו הפרשה "מהמזעזעות שידעה המדינה" אני נשבע שאני
אחזיר לו ב"מוצדקות שבמלחמות ישראל". למרות הבנתי את הצורך העתונאי לזעזע
(השד יודע למה) את הכנענים לא נשבר כאן שיא כלשהו (גם אם "הזעזוע" במקומו מונח).
יהיה קשה מאד לשבור את השיא של האם הטאליבנית והרב אליאור חן, רצח נאווה אלימלך
וכמובן שלא את השיא האוסטרי של יוסף פריצל על בתו וככה זה בעולם כאשר הורות איננה
מחייבת רשיון או מבדקים מחמירים ובין לבין קורס להורות מונעת אבל באמת שלא בשביל
זה התקשרתי.
הסיפור של הילדה רוז רק הזכיר לי את הסצינה (אלא מה) מ"צ'יינה טאון" שבא לי
להעלות לכאן (אפרופו זעזוע) עם פיי דאנווי וג'ק ניקולסון:

בהמשך ל"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" ומאחר והמערכת הרגשית שלי
איננה בהירה (וזה הרבה מעבר לעניין המחזור) ומאחר ורגשות קיימים בתוכי מכל
הסוגים והמינים אבל אין אותי כדי לעשות בהם סדר ולהביאם לכלל כתיבה מסודרת
אזי "אתה צינור" נכנס לכוננות בלוג וניצב לימיני לזמן הקרוב.

כך זה נראה כשעוד היינו 3 מליון (פאק כמה מזדיינים פה בארץ הזאת).
הטקסט,
הקול,
הריחות,
הקילוף,
הבוקר הקייצי הסביל והבלתי הביל,
בקבוקי החלב,
מוגרבי,

סוג של טיסת לילה עם אסתי המופלאה:

מדהים מה ששינה סבירה ותכנון גם אם לטווח קצר עשויים להביא ביום אחד. שני אנשים
שפגשתי היום נראו לגמרי שונה. האחד, שאהבלתו נשמעת למרחוק בגוון ועצמת קולו התגלה
כאדם הרבה יותר עמוק ומעניין ממה שיכולתי להעלות על דעתי. השני, הידוע ביכולתו הבלתי
מכוונת לסרסני ולהקטינני הופיע פתאם כאדם שאיני זקוק לו עוד. איך זה קשור? קשור.
עוד טיפה תכנון וכולכם תראו יפים יותר. שווה לחכות (אבל לא שמעתם את זה ממני).

באתי לכתוב על ואקום (ויצאתי מנוחם) טורדני ומעיק של הימים האחרונים
וזה מה שיצא לי בסוף. לך תווכח עם אסוציאציות.
(בן אלף של שיר ומנגינה. תמיד הופך אותי):



בכל שנה בסתיו גיורא

ביצוע: נעמי שמר
מילים ולחן: נעמי שמר


בכל שנה בסתיו גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה
בכל שנה בסתיו גיורא
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
בכל שנה

בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו

אתה אינך לבד גיורא
כי במקום שבו אתה שוכן
שוכנים החסד והחן
ושם יחיעם עוד שר לו ומריע
טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים
ושם אתה
ושם המון הצעירים
אשר אמרתי כי מהם יבוא עזרי

בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו

בכל שנה בסתיו גיורא
אני שואלת את נפשי
מתי איתכם לשכון אבוא
ונח ליבי ממכאובו
אבל בכל שנה גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה

בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו

כמה פשוט, הגיוני וטבעי לילד בן 11 שחי את אחת עשרה שנותיו בארה"ב הברית
של אמריקה לראות את שלטי הכניסה לסניף "קסטרו" בנמל ולהשתומם נוכח העדרה
המוחלט של העברית בהם ואני נשבע לכם שמילה הוא לא שמע ממני:

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=38194&blog_id=8623

(נורא בא לי לכתוב שבמקום שבו משמיטים עברית בכניסה לחנויות ישראליות ישרפו
בני אדם אבל זה יהיה כל כך אדיוטי ולא שייך. לא נורא. פעם אחרת).

כדי לגלות אחריות להקשבה שיש אולי למי מכם בעקבות הפוסט האחרון
חשוב לי לציין שאיש ממני או משכמותי אינו מתכוון לשיר את "אליפלט" בזמן
הקרוב. הכל בסדר.

אולי כי אני עובד תקופה משמעותית בחיי שעושה לי חתיכת
ריפרש במוח ואולי כי אני בגיל הבר מצוה של שנות הארבעים לחיי
ואולי, כמובן, לא היו הדברים מעולם.
איך שאני לא מסתכל על זה (בכלל, על זה. כל דבר שמתאים ל"על זה")
קשה לי להיות חלק מ"זה". אני מרגיש מרוחק מדי מכל הויה שהיתה
חלק ממני. מתחיל להאמין שבכל רגע נתון יושיטו לי סולם מפתח החללית
ויקחו אותי חזרה הביתה אל הכובב שממו באתי וחייזר מזוקן עם מקטרת
יאמר לי בקול חם ומלא הכלה ואהבה:

"בוא. זה בסדר. סיימת את מלאכתך כאן ואנחנו נשלח אותך לשיקום.
עשית את כל שידעת והבנת כנכון וחכם. ראיתי את כאבך גם כאשר נתקלת
בקירות אטומים. זה בהחלט לא היה דבר קל עבורך וראו את זה עליך.
אתה צריך להבין שאין דרך כלשהי בה אתה יכול לשאת אותם על גבך גם
אם אינך מבני מינם. הם ימשיכו להחריב כאן את עצמם בין אם במודע או שלא
ואין שום דבר שאתה יכול עוד לעשות בעניין. נגעת בכל כך הרבה אנשים
והם תמיד יזכרו לך את זה גם אם יבחרו את הדרך ההפוכה להם.
בוא. אינגריד מחכה לך עם קפה חם ועוגת השקדים שאתה כל כך אוהב.
אם תקשיב טוב תוכל אפילו לשמוע אותה מחייכת לקראתך. הנה אני תומך
בך מהכתף. אתה יכול לשחרר ולהרגע. אני רק איתך ואין לך מושג עד כמה
אני אוהב אותך."