|
|
|
נגיעה אחרת על המלחמה הגדולה ההיא מפי האמא של הפאם פאטאליות,
הדיוות והג'סיקה ראביות - מרלן דיטריך - רגע לפני המעבר לדום יהודי
גאה.
שמישהו יחזיר לאולמרט את המשקפיים.
בלעדיהם הוא נראה קרטון אנטישמי של יהודון קלאסי.
אני חוזר: אין זאת מטאפורה !
(לילה טוב שטייטאלים יקרים).
ג'ימי קרטר עתיד להפגש עם חאלד משעל בדמשק ועם המזל הרע
שלנו עוד עלול להיות כאן שלום מתישהו.
לא נותנים לחיות כאן החארות האלה עם הבוטנים.
בשביל מה למען השם צריך כזה תרגיל רחב היקף ועוד עם אזעקה קלאסית
שתוציא את כולם מדעתם (שכבר מזמן איננה דעת) רק כדי לגלות שיש או אין
מקלט ליד גן רינה בואכה הביתה ועוד להתפלא כשהסורים מגייסים מילואים?
המצב מתוח כי אנחנו מותחים אותו גם אם אנחנו ממש משוכנעים שלא.
כמה יכולה מדינה שלמה להיות כל כך ניירוטית ומכורת מלחמות ולא להבין
שמסרים של מלחמה יוצרים מלחמה ומסרים של שלום יוצרים שלום?
מי לעזאזל נתן לנו רובים ולקח מאיתנו את הספר...?
(תשובות תתקבלנה בברכה בפרוזדור שבקומת הבייניים).
כשבתי קפה היו בתים.
כשהפוך היה דוחה ו"דיצה" לא ספרה את "תמר".
כשקשישים היו פולניות ופולנים על טהרת ה"אוי יוי יוי" בלבד.
כשפורמייקה הייתה פורמייקה.
כשדיזינגוף היה דיזינגוף ולא רק סנטר או מאיר.
כשדיזינגוף פרישמן היה צומת חשוב הרבה לפני צומת השלום.
כשהמשרד של פשנל היה ממש למעלה.
כשיגאל אלון ישב לקפה עם אלתרמן בכסית כמקובל.
כשקולנוע אסתר היה קולנוע ולא מלונית.
כשמיץ סחוט היה תפוזים בלבד או מקסימום גזר.
כשקיץ היה קיץ ולא רק סכנה קיומית מייגעת.
כשלאייבי עוד לא היתה ספינה אבל לפחות כל "קליפורניה" היתה שלו.
כשלסגריות רויאל ואסקוט היה ריח נורמלי לצד הקפה הדוחה.
כשאף אחד עוד לא חשב על רטרו כי לא היה את מה לרטר.
כשאיש עוד לא חשב כמה אתגעגע לתקופה שמעולם לא חייתי בה.
כשעוד היתה מדינה על אף חיתוליה וצליעתה החיננית.
(הולך להרביץ מחר קניה אצל שניידמן ואיווניר. שישרף הכל. חיים רק פעם אחת).
ואל תפריעו.
בלתי אפשרי לדעת מתי היא כן תתקשר וחשוב לי להיות
מוכן לרגע הזה לכשיקרה.
תחושה מוזרה של ואקום מחלחלת אלי כל חצי שנה בסביבות חצות לאחר
המעבר לשעון קיץ או חורף. הנה כוונתי את את השעה בנייד, והנה באמבטיה
והנה את שעוני הקיר, והנה בוידאו והנה במחשב.
מה הלאה?
בשביל זה חיכיתי חצי שנה?
מה עושים עכשיו?
מה יהיה חצי שנה עד לחורף?
אין עוד משימות לבצע?
גם כן.
חיים משמחים ומלאים בתחת שלי.
"העתיד שלך תלוי בחלומותיך. תפסיק לבזבז את הזמן ולך לישון".
(כן, גראוצ'ו, המאמן הכי נפלא שהיה).
את הפוסט האחרון ללא הקטע הבא שהוא מאבות הישוב של קטעי
הג'וייש פ?יפ?ו?ל:
