הרהורים....

קרה לי היום מקרה,

אחרי חודשיים נכנסתי שוב לאותו הצ׳ט שבו הכרתי אותו,

הוא היה שם. 

ליבי קפץ כשראיתי את הניק שלו. 

התעלמתי מכל הפניות,

ישבתי,

יותר משעתיים,

בהיתי במסך,

בניק שלך,

הרגשתי שאני מלטפת אותך. 

כל המילים שלך ריצדו למול עייני,

גם בלי שכתבת.  

הן שם תמיד,

גם אחרי שהלכת. 

חיכיתי שתכתוב לי,

שתשאל לשלומי,

אתה הרי כל כך, כל כך... הרבה דברים ובטח שמחונך. 

חיכיתי...

כמה כואב לי,

כמה קשה לי,

כמה רע לי,

בלעדיך. 

כמה שאתה חסר,

אני ממלא את החלל הזה בעינוי עצמי,

אותו עינוי שכה התלהבתי לחוות כשהוא יצא ממילותייך. 

חושבת, מנתחת כל יום ומילה ומתענה. 

כואב... רק שזה לא מהנה, בטח שלא, זה בלעדייך. 

הנה אני, בת 31, בפתח החיים החדשים שלי....

אלה שחשבתי שאבנה רק לפי הרצונות והגחמות שלי. 

אך בחיים כמו בחיים... 

דברים קורים כשהכי לא מכוונים או מוכנים. 

וכך, אחר צהריים אחד, הכרתי אותו...

נכנסתי לאיזה צ׳ט, לא הייתה לי מטרה ברורה, חיפשתי להעביר את הזמן.

את רוב הפניות סיננתי, לא היו הרבה, בחרתי ניק בלתי נראה...

היום בדיעבד, אני מבינה, שזה מה שעשה לו את זה, שאני שם... אך, בלתי נראת.

משהו בפניה שלו, סחף אותי להתכתבות ארוכה...

בערב מצאתי את עצמי בווטסאפ, איתו... 

הוא ידע לגרום לי לעשות כל דבר שהוא רצה, הרי אף פעם לא נתתי ככה את הטלפון שלי לזר בצ׳ט. 

מכאן, המערבולת רק סחפה...

התנהלנו 24/7, בטלפון, בהודעות, באימייל.

נסחפתי, לא הבנתי איך כל זה קרה. הרי לא לשם כיוונתי, רציתי חיים אנוכיים, לי לשרותי. ובמקום, מצאתי את עצמי תופרת את חיי החדשים על פי מה שהוא דיבר וסיפר, רוצה למצוא חן בעיניו. 

כל זה היה לי יותר ממוזר, אני אישה חזקה, דעתנית, בעלת ביטחון עצמי, מולו לא יכולתי, ליתר דיוק לא רציתי, אהבתי לענות לשאלותיו, הוא זכר כל פרט ממה שסיפרתי.

עם כל יום שעבר, חשקתי בו יותר... נמסתי כשהיה אומר ״אני רוצה...״, ״בא לי...״, וואו, כמה אקסטזה הייתה בי כששמעתי את זה...

וכך עבר לו חודש. חודש במהלכו הוא דחק בי שנפגש... ״אני רוצה לטעום אותך...״ הוא היה אומר. 

או, כמה שאני רציתי, ככל שרציתי יותר, הרגליים התאבנו יותר. 

הוא הבין והתחשב, אני הרי טירונית והוא יותר ממדהים. אומנם ידעתי שאני אוהבת אגרסיות בסקס ובעבר דחקתי בפרטנרים שלי להפעיל כוח, אך מעולם לא התנסתי בעולם ה bdsm. 

בסופו של דבר, לא העזתי... המשכנו כל אחד לדרכו, סיכמנו בשיחה האחרונה, שנשמור את מספרי הטלפון ואולי, יבוא יום.... נפגש... 

כשאצלי, הרצון והיכולת יפסיקו להתקיים במקביל ויתערבבו למסה אחת...