אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרהורים....

לפני 8 שנים. 5 באוגוסט 2015 בשעה 6:35

כמה כואב לי,

כמה קשה לי,

כמה רע לי,

בלעדיך. 

כמה שאתה חסר,

אני ממלא את החלל הזה בעינוי עצמי,

אותו עינוי שכה התלהבתי לחוות כשהוא יצא ממילותייך. 

חושבת, מנתחת כל יום ומילה ומתענה. 

כואב... רק שזה לא מהנה, בטח שלא, זה בלעדייך. 

אשת לפידות n​(שולטת) - עשית לי צביטה!
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י