אני אמנם חדש באתר אבל עוסק שנים רבות בנושא האלימות.
מנסה להבין את היחסים ביני לבין האלימות שבי.
מנסה לכוונן את עצמי ולכייל את הרגש להבדיל בקו הדק בין הרגשות שנוטים להתערבב.
בטח ובטח ברגע שהיצרים מתלהטים וגואים ומציפים.
צפיתי בסרטונים לא מעטים ובכמה מופעים ואני מתקשה לקבל שזה שקיבל או קיבלה את המכות באמת באמת נהנה מהם.
לא יכול לשפוט.לא הייתי במקום הזה.
אני אישית נהנה מהריגוש מהציפייה מההרגשה שהצד השני מתרגש ממה שעומד לקרות.
מהביטחון שיש מהצד השני בכך שלא אעשה משהו שלא מקובל על שנינו.מהקבלה המוחלטת.
הרגשת מחנק מהתרגשות, חוסר אויר.
הצד הפיזי מגיע והוא חד חזק נוקשה אגרסיבי.נשלט.בעוצמות,במשך.
תוך בדיקה שהצד השני נמצא איתי על אותו הגל.
זה אני.
מאיר אריאל קטע מנשל הנחש:
עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש.
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.