שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הידרוספירה

כי החיים האמיתיים משולים למים
המתאימים לכל ומסתגלים לכל
לפני 7 שנים. 7 במאי 2017 בשעה 14:08

התעוררתי הבוקר בידיעה שעלי להחליט. לא להשאיר, כהרגלי בקודש, את ההחלטה בידי אחרים.

לא מיהרתי כי הנושא היה מורכב. בשלב כלשהו של החקירה עם עצמי פניתי לעזרתכם ופרסמתי פוסט (ר' פוסט קודם). קיבלתי תשובות שונות שהוסיפו חומר למחשבה (ועל כך תודתי נתונה לכל אחד מכם :)).

 

בכל רגע נתון בחיים אנחנו עושים ומבצעים החלטות.

לפנות ימינה לדיזנגוף או להמשיך ישר לכיוון הטיילת
לאכול בארוחת הבוקר סלט או להתענג על קפה ובראוניס
להסיע את הילד לבית הספר ולנצל את הכמה רגעים האלה לשיחה טובה או להספיק להגיע לעבודה ולענות על אימיילים דחופים...


ויש גם בחירות הרבה יותר משמעותיות שקובעות חיים/מוות, קריירה, או קשר לחיים.

 

בשנת 2002 קיבל פרופ' דניאל כהנמן עם עמוס טברסקי פרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום קבלת החלטות. כהנמן קבע שבכל פעם שאנחנו בכעס, במתח, בחרדה, בדאגה, בלחץ, נקבל החלטה שלא לטובתנו. תמיד.

אחת המסקנות במחקר הייתה ששנאת ההפסד גדולה על אהבת הרווח.

 

זו כנראה מסקנה נכונה לא רק לתחום הכלכלי, אלא גם ליחסים.

עם זאת, לא ניתן לתמצת החלטה בכן או לא.  

אם אני מרגישה לא נוח עם קבלת החלטה, אעדיף להשתהות עם הבחירה, ולא לבחור על פי הצד שבו התעוררתי הבוקר.

למדתי שהחלטה צריכה להיות בהקשרים רחבים יותר

האם הוא מתאים לי?

האם עלי לתת סיכוי לקשר שנראה על פניו כבלתי אפשרי?

עם איזו החלטה ארגיש שלמה ונאמנה לעצמי?

האם אני חופשיה בבחירה שלי?

האם ישנתי טוב הלילה וביכולתי להגיע להחלטה שקולה ונבונה?

מה חשוב לי?   

איך אני רואה את החיים שלי בעוד כמה שנים קדימה?

ואולי הפחדים מניעים אותי?

ואולי אני שבויה בתוך פראדיגמות?

 

אז החלטות הן בעצם קצה של תהליך פנימי, רגשי ותחושתי, ארוך ומורכב (זוכרים את הסרט 'דלתות מסתובבות'?!), חשובה יותר הדרך להגיע להחלטה, השיח עם העצמי והבנה שזו לא מתמטיקה.

 

ולא לשכוח!

כמעט כל החלטה בחיים היא לא בלתי הפיכה,

תמיד ניתן לשנות.

 

 

 

 

נמסטה

לפני 7 שנים. 7 במאי 2017 בשעה 7:50

 מה משפיע יותר על קבלת החלטה

 שנאת ההפסד

או

אהבת הרווח

לפני 7 שנים. 5 במאי 2017 בשעה 3:56

מהי המציאות...

גילוי הקיים או פרי יצירתנו ? 

לפני 7 שנים. 26 באפריל 2017 בשעה 13:33

צ'ארלי צאפלין

צ'ארלי צ'אפלין קרא את השיר ביום הולדתו ה-70, בתאריך 16.4.59

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה
ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי,
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה : "אותנטיות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא: "בגרות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן,
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים: "כבוד".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי למטה.
בהתחלה לבי קרא לזה – "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה: "אהבה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה"מגה" פרויקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה: "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות.
היום גיליתי שלזה קוראים: "צניעות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה,
כי כאן מתרחש הכול.
היום אני חי כל יום ויום
ולזה אני קורא: "שלמות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב
ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם
ואז נולדים עולמות חדשים.

 

לפני 7 שנים. 21 באפריל 2017 בשעה 5:06

 

לפני 7 שנים. 17 באפריל 2017 בשעה 12:48

האם עצרתם רגע וחשבתם?!

הגדרת הפנויים בחברה היא על פי  מערכת היחסים שלהם.

ברירת המחדל היא "נשואים", וכל השאר, גרושים, אלמנים, פרודים, רווקים, מאורסים, הם ה"לא נשואים".

אל יפלא מדוע מזדחלת לה במעלה העורף תחושת עיקצוץ-כיווץ כשנשאלת השאלה... את נשואה? אתה נשוי? ומיד עם מתן התשובה מגיע המבט המבין הזה מטובל בקורט של רחמים... ולא חשוב גילך, 33 או 53, או אם אתה כאן או בחוץ.

אבל, אוהבת או לא אוהבת את ההגדרה הזאת, אני חייבת להודות שיש בה עדות לצורך הטבעי שלנו בקשר.

אני מאמינה ש'כשיש בחיינו קשר אהבה אנחנו שלווים ומלאי חיים, ועד כמה אנחנו שפופים ופזורי דעת כשאין לנו קשר כזה' (דר' הארוויל הנדריקס)

לפני 7 שנים. 16 באפריל 2017 בשעה 7:48

יש ספרים שאני פותחת והם כמו להסתכל במראה
יש אנשים שאני פוגשת והם כמו לפגוש את עצמי
הקיום האנושי הוא דבר כה שביר וחשוף
מחצית מחיי למדתי להקים מחסומים
היום, במחציתם השניה, אני מוצאת את עצמי באותם הכלים שוברת קירות


לא תמיד לשבור זה להרוס

לפני 7 שנים. 14 באפריל 2017 בשעה 6:16

אם אתה בוחר לאהוב אישה שהתעוררה, עליך להבין שאתה נכנס לתוך טריטוריה חדשה, מאתגרת ורדיקלית. אם אתה בוחר לאהוב אישה שהתעוררה, אינך יכול יותר להשאר ישן.

אם אתה בוחר לאהוב אישה שהתעוררה, כל חלקיק של נשמתך יגורה, לא רק איברי המין שלך ולבך. בכנות, אם אתה מעדיף חיים נורמליים, דבוק בנשים נורמליות.
אם אתה רוצה חיים מוגבלים על ידי כבלים, חפש לך אישה שהסכימה לחיות כבולה.
אם כל שברצונך לעשות זה לטבול את בהונותיך במים הזורמים של שאקטי, השאר עם האישה הבטוחה, הכבולה, אשר עדיין לא צללה לתוך הפראיות של אוקיינוס הנקביות המקודש.

זה נוח לאהוב אישה שעדיין לא הפעילה את כוחותיה הפנימיים המקודשים, בגלל שאינה לוחצת לך על הכפתורים. היא לא תאתגר אותך. היא לא תדחוף אותך להפוך להיות הפוטנציאל הגבוה שלך. היא לא תעורר את חושיך שקהו ואת החלקים הנשכחים בנשמתך באופן שיכריח אותך להיזכר שיש בחיים האלה משהו מעבר.
היא לא תתבונן לתוך עיניך היגעות ותשלח מכת ברק של אמת דרך גופך, שתחשמל אותך בחזרה לחיים ותעורר את התשוקות של נשמתך שאבדו זה מכבר אי שם בתוכך.

אישה בטוחה, רדומה, תהיה ממש נהדרת לסיפוק והרגעה של האגו, הגוף והלב שלך. היא תדבר בשקט לצדך ותגרום לך להרגיש נחוץ, ואחראי, מקיים את תפקידך הגברי. אם זה מספיק עבורך, קבל זאת. אהוב אותה בכל לבך, השאר נאמן לה והודה לה בכל יום על המתנה של האיכות הנשית המתונה והבלתי מאיימת שהיא מעניקה לחייך. אם זה לא מספיק עבורך - אם לבך, גופך, נשמתך, משתוקקים רק לאישה מהסוג האחר, הפראי, אז דע לך שאתה במרחק פסיעה בודדת מלעבור טרנספורמציה נשמתית אדירה.

דע לך שאתה בוחר בחירה רצינית מאוד שיש לה השלכות גורליות.
אם אתה בוחר לפסוע לתוך ההילה והגוף של אישה אשר שלהבות האש הרוחנית משתוללות בתוכה, אתה מכיר בעובדה שאתה זקוק למידה מסוימת של סיכון על מנת לגדול. מהרגע שהתחלת לאהוב אישה בעלת טבע פראי, עליך לקבל אחריות מלאה לשינויי החיים שיבואו בעקבות בחירתך. חייך לא יהיו מנומנמים ונוחים כל הזמן. החיים שלך לא יאפשרו לך יותר להישאר תקוע בתלם בו הלכת והרגלי השגרה שהתקבעו בחייך. חייך יקבלו ניחוחות וטעמים חדשים ורדיקליים. יידלק בך הניצוץ של הנקביות הפראית, והוא יתחיל לשלוח גלי הלם חשמליים של אור רוחני דרך כל מערכת הצ'אקרות שלך, יכוון אותך אל קריאותיה של האלוהות הנשגבת.

בחירה להיות באינטימיות מינית ורומנטית עם אישה שהתעוררה דורשת אומץ זכרי, ללכת ללא פחד אל הלא נודע. אך בבחירה זו תקצור תועלת שהינה הרבה מעבר ליכולת ההבנה של תודעתך. היא תיקח אותך לתוך עולמות חדשים של מסתורין וקסם. היא תוביל אותך, מהופנט ושיכור-למחצה מאהבה, לתוך יערות הפרא של האקסטזה החושנית והפלא. היא תראה לך את השמיים המקודשים, כה מלאים בכוכבים בוערים, עד שתתחיל לתהות אם אתה עדיין נמצא באותה פלנטה בה נולדת. היא תשבור את מחסומיך כך שלבך מלא התשוקות והתעוזה יוביל אותך להשתגע מרוב געגועים.

אתה תרצה למצות ולחדור אליה בכל רובד, כך שמהותך הזכרית תוכל גם למצות ולחדור אל העולם - מאירה את היקום בדבקות אהבתך. היא תראה אותך כפי שלא נראית מעולם. היא תבטח בך. היא תעריך אותך. היא תכיר במאמציך לשמח אותה. היא תעריך כל דבר טוב שתעשה, וכל דבר טוב שבך. היא לא תברח מהאפלה שבך, מפני שאינה מפחדת מהחושך. היא תחבוק, תנשק ותלטף אותך בחזרה אל החיים. היא תדבר במילים שהנשמה שלך מבינה. היא לא תעניש אותך על טעויותיך.

זהו סיכון אדיר לאהוב אישה שהתעוררה, מפני שפתאום אין היכן להתחבא. היא רואה הכל, ומתוך כך היא יכולה לאהוב אותך בעומק ונוכחות שלבך וגופך ערגו להם כל כך חזק, כל כך הרבה זמן, בכזו עזות, שאתה תוהה האם בכלל היית חי במשך כל הזמן הזה שהיא לא הייתה. כשאתה אוהב אישה כזו, אתה בוחר להתחיל לחיות כשנשמתך בוערת.

חייך לעולם לא יהיו כשהיו, מהרגע שהזמנת את האנרגיה שלה להכנס.
קח את הסיכון הזה עבור עצמך, או שתיסוג אחורה, השאר עם האישה ה'נורמלית' ותסכים לחיים בטוחים, נוחים ובמידת מה רגועים יותר.
רק וודא שכשאתה בוחר בבחירה השנייה, לא תבלה את שארית ימיך כשעינייך מסתכלות מעבר לכתפיך, מתאמץ למצוא ולראות שוב את החזיון המעורפל של התעלומה הנשית שכעת נעלמה מן הנוף. היא נעלמה ממזמן, עלתה בתנועה ספיראלית חזרה אל הכוכבים, הגלקסיות הרחוקות ורקיעי השמיים מהם באה.

במקור מאת : סופי בשפורד
Sophie Bashford

לפני 7 שנים. 11 באפריל 2017 בשעה 19:16

כבר שנים שיש לי חלום.
השנה הבטחתי לעצמי שאגשים אותו ושיתפתי גם חברים. ידעתי שאם אספר ליותר ויותר אנשים הסיכוי שזה יתרחש הוא גדול. למה? כי אני הופכת את עצמי למחוייבת. אין נוסחאות קסם להגשמת חלומות. כמו שאין דרך ללמוד לרכוב על אופניים בלי לעלות עליהם ואי אפשר לחבר מוזיקה מקריאת תווים. לכל מטרה יש דרך ושיטה, ידעתי שעומדת בפני עבודה קשה והייתי מוכנה לה, ידעתי גם שכדי להצליח עלי לעשות סדרי עדיפויות ולא לוותר גם אם צצים לפעמים הסחות דעת מפתות, כי זה לא משנה כמה מוכשרת אני, יותר מכל חשובה התמדה ונחישות. ידעתי שעלי להקדיש יותר זמן ועבודה למה שחשוב עכשיו.


והשבוע זה קרה.

עשיתי צעד ראשון וחשוב להגשמת חלומי.


עצות ליוצאים לדרך

בית,
כדאי שיהיה קרוב לאדמה.
לב,
חשוב לשמור פתוח.
מגע בין אנשים,
חייב עדינות וחסד.
שותפות,
היא קודם כל נאמנות.
כשיש סדר לא צריך חוקים.
כדי להצליח צריך להשתמש גם במחשבה.
כל תנועה דורשת את זמנה הנכון.
כשלא
מתלוננים,
מתגלה
המהות
ולא
הפגמים

 

לאו צה

 

לפני 7 שנים. 10 באפריל 2017 בשעה 4:19

רגע לפני שהחג מתארח

אליהו מגיע,

הילדים בבית,

המשפחה מתכנסת,

נזכרת בשיר של יהודה עמיחי

 

וְכָל הַזְּמַן רָצִים שְׁלִיחִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב אֶל יַלְדוּתִי

כְּדֵי לְהָבִיא מִשָּׁם דְּבָרִים שֶׁהִשְׁאַרְתִּי אוֹתָם אוֹ שָׁכַחְתִּי,

כְּמוֹ מִבַּיִת שֶׁעוֹמֵד לְהֵהָרֵס,

אוֹ כְּמוֹ רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ מִן הָאֳנִיָּה הַשּׁוֹקַעַת לְאַט

אֶל הָאִי, כָּךְ אֲנִי מוֹצִיא מִיַּלְדוּתִי

דְּבָרִים וְזִכְרוֹנוֹת לְהֶמְשֵׁךְ חַיַּי.

 

 

חג שמח לכל חברי היקרים, מכריי, ומבקריי, היו ברוכים!