|
|
|
קשר זוגי הוא מלכודת
מלכודת דבש
איך שלא תסתכלו עליו
מתרגשים
מתאהבים
אוהבים
חיים
מ ת ר ג ל י ם
הוא מסכך את החיים עד תחושת נימול לבבי
ונדמה לפעמים כמרדף סיזיפי אל אופק השקיעה לתוך גלי האוקיינוס במילמול חסר תכלית
"באושר ועושר עד עצם היום הזה ..."
אין פתחי מילוט,
כשאין כבר ברירה מתחיל המשא ומתן עם העצמי
ואחר כך עם בן הזוג
אם... אז...
זוגיות זו מלכודת דבש
הייתי משני צידי המתרס בתקופה זו או אחרת בחיי
עדיין קשה לי להחליט היכן יותר טוב
מה מענג יותר
הנראה לעין או הנסתר ממנה?
שאנשים עסוקים בלהיות נאהבים
ופחות בלהיות אוהבים
אריך פרום
יוֹם עוֹד יָבוֹא
וּבְהַגִּיעֵךְ הַבַּיְתָה, אַתְּ תְּקַדְּמִי, בְּהִתְעַלּוּת רוּחַ, אֶת פָּנַיִךְ הַנִּשְׁקָפִים אֵלַיִךְ בַּמַּרְאָה שֶׁלָּךְ, שֶׁלְּיַד דֶּלֶת בֵּיתֵךְ.
וּשְׁתֵּיכֶן תְּחַיֵּכְנָה זוֹ אֶל זוֹ כְּשֶׁאַתֶּן מְקַבְּלוֹת בִּ"בְרוּכָה הַבָּאָה" אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה
וְאַתְּ תֹּאמְרִי "שְׁבִי כָּאן. אִכְלִי!"
וְאַתְּ תֹּאהֲבִי מֵחָדָשׁ אֶת הָאִשָּׁה הַזָּרָה שֶׁהָיִית אַתְּ.
תְּנִי יַיִן, תְּנִי לֶחֶם, תְּנִי אֶת הַלֵּב.
הַחֲזִירִי אוֹתוֹ אֶל עַצְמֵךְ. אֶל אוֹתָהּ אִשָּׁה זָרָה שֶׁאָהֲבָה אוֹתָךְ כָּל יָמַיִךְ.
וַאֲשֶׁר אַתְּ זָנַחְתְּ לְמַעַן אֲחֵרִים. אוֹתָהּ אִשָּׁה הַמַּכִּירָה אוֹתָךְ בְּעַל פֶּה.
הוֹרִידִי אֶת מִכְתְּבֵי הָאַהֲבָה מִמַּדַּף הַסְּפָרִים, אֶת הַתַּצְלוּמִים, אֶת הַפְּתָקִים הָעֲצוּבִים.
קַלְּפִי אֶת דְּמוּת עַצְמֵךְ מֵעַל הַמַּרְאָה.
שְׁבִי. חִגְגִי אֶת חַיַּיִךְ. שְׁבִי. הִתְעַנְּגִי עַל חַיַּיִךְ.
תירגמה מאנגלית רות סירקיס
Love After Love - Poem by Derek Walcott
(1930-2017)
אני אוהבת עוגת שוקולד שמרים חמה מהתנור
אני אוהבת לצפות בסרטים
אני אוהבת לישון
אני אוהבת להיות איתך
ופתאום, שמתי לב, שהמילה אהבה מתארת כל מיני דברים חסרי משמעות עד הרי גורל, אותה מידה לכולם
קרישנמורטי אמר ש... זמן=אהבה
אז איך זה 'זמן איתך' שווה ערך ל'זמן עוגה'?!
משהו כאן התדלדל עם המילה אהבה, היא הפכה להיות חסרת משמעות, אתה אוהב לזיין כמו שאתה אוהב לאכול סושי (?!).
משהו התבלבל בכובד שנותנים ליחסים (או בחוסר כובד).
אם אין זמן, אהבה לא תתקיים (...ולא, התכתבות וירטואלית לא נחשבת!!!).
אהבה דורשת נוכחות.
דורשת זמן.
דורשת התרחשות.
בשבילי חופש זה עניין של חיים ומוות.
אומרים שנולדנו אנשים חופשיים.
אין אדם בעולם שהוא באמת חופשי.
העולם בו גדלתי משפחה, סביבה, מוסדות, תרבות... לאט לאט בלי שהרגשתי סיממו את מוחי וצימצמו את תחושת החופש הפרטית שלי, הפכתי לעבד של החיים במרדף אחרי חומר, הצלחה, קריירה, לימודים, הישגים. במהלך השנים כשהתווספה אחריות - משכנתא, ילדים... שכחתי את עצמי.
ככל ששקעתי אמרו לי שיש לי אחריות הרבה יותר גדולה ממה שנדמה לי, גם על אלה שאני לא מכירה, החברה בה אני חיה.
חייתי בתוך ארון מתים.
יום אחד התעוררתי אל תוך ערפל שסימא עיניי ופיח שחנק גרוני, וכמו שכבר כתבתי למעלה זו הפכה להיות שאלה של חיים ומוות. הייתי היחידה שחייבת לשאול את עצמה שאלות שאף אחד אחר לא יודע לשאול אותי. שלא תבינו אותי לא נכון, נקרו בדרכי כמה מורים טובים, אבל האחריות לפתח מערכת יחסים עם עצמי היא שלי בלבד, והיא מתחילה בלהיות בעלת הבית על התחושות והרגשות שלי. בסיסה ביושרה פנימית ובנאמנות למי שאני. רק כך יתפתח חופש שאינו תלוי בחוץ.
כי חופש הוא סטייט אוף מיינד.
והתחיל המסע האמיתי - חופש כדרך חיים, משימה יומיומית.
לשים סימן שאלה אחרי כל דבר, לבחור איפה אני רוצה להיות עכשיו, מה לעשות עכשיו, עם מי אם בכלל, ואיך...
כל יום שחולף מאפס את היום שלפני.
כל יום שחולף להיות אני, להסתכל אל תוך הפחד.
זו חירות אמיתית.
וזו עבודה לכל החיים.
נמסטה
כדי לצאת למסע אמיתי צריך לעזוב את הבית
לפעמים לבגוד.
לצאת, לא בגלל שרע, אלא כי משהו בוער בפנים, חסר מנוחה
לא תמיד בית הוא מקום שנעים להיות בו
ואם יש חוסר בבית לפעמים זו דלות אבל יש וזו פשוט צניעות
כדי לעשות מסע אמיתי צריך להפרד מהבית
ו'כשאתה חוזר הביתה כמבוגר, זה לחזור לזירת פשע'*
תלוי כמובן באיזה בית נולדת
לכאלה ברי מזל, כמוני למשל,
שנולדים כמה פעמים במהלך סבב חיים אחד,
זו הזדמנות פז למצוא בית חדש ולהפוך אותו למקום נוח
הכי חשוב בחזרה הביתה זה להרגיש בטוח ומוגן.
אז אני מזמינה אותך לענות
איזה בית היית רוצה להיות?
*האמיתית, שאנדור מאראי
אתם מכירים את 'זמן סיני'?!
אתה נוסע לסיני.
אתה מזמין ארוחת בוקר ב 10.00.
אתה מקבל אותה ב 13.00 בצהריים.
מהו הזמן עבורך?
אוסף של כשלונות והצלחות?
סכום הכסף שנכנס לחשבונך?
האשליה הגדולה ביותר בחיים היא הוודאות.
נדמה לך שהוודאות נותנת לך שקט, אז זהו. היא לא.
השקט בא מבפנים.
הצורך שלנו בידיעה גדול מאוד
כמה שהוא גדול כך השקר גדול
מתי מתי מתי מתי
אנשים מסתבכים
אנשים חיים בפחד
מה יקרה? תהיה לי מחר פרנסה? הוא יעזוב אותי?
אנשים חיים את הרגע במצב תודעתי של הישרדות
דמיינו את עצמכם בזמנים שונים
זמן אהבה
זמן ילדים
זמן של חמלה
זמן זוגי
זמן כאב
זמן של חושך ושל אור
בכל אחד מהזמנים האלה היכולת שלך להשפיע על ההתרחשות הופכת את הזמן לשולי.
הנוכחות שלך היא זאת שיוצרת את ההוויה.
כשאתה מסתכל על השעון שתלוי על הקיר אתה מבין שזו בסך הכל המלצה שרירותית
כמו לקחת אקמול כשאתה מרגיש לא טוב
במקום להבין שהזמן אינו רצף של כשלונות והצלחות אלא הזדמנות לשינוי. לדוגמא כשהחיים שלך מתפרקים... לא נכשלת, אלא זה זמן לעשות שינוי, לדוגמא, להגיד לה 'בואי!'.
יהודה עמיחי אמר פעם
שהמרחק מהזמן הוא המרחק שקרה ולא המרחק שיקרה.
הרמה ההתפתחותית הגבוהה ביותר של האדם (ועל זה כמובן אפשר להתווכח) היא היכולת לחיות בחוסר וודאות ולדעת שהכל לא וודאי.
להפסיק לחיות באשליות.
להפסיק את השעון שמנהל לנו את הזמן.
להפסיק להיות עבדי הזמן שהורס לנו את הרצון החופשי.
מה שקובע הוא
מה אתה רוצה עכשיו? מה מתאים לך עכשיו?
כשאתה יודע מה אתה רוצה אתה מסוגל להתמודד עם הכל.
