זה היה מפתיע
שוחחנו מאז ומתמיד בכלוב
לא חשבתי שאי פעם באמת ניפגש
אתמול אחרי שיחה של שעה היא שאלה "אולי אתה פנוי עכשיו?"
הזזתי כמה סידורים ליום אחר
באמת סיקרן אותי לפגוש אותה
בשעה ב19.00 בדיוק דפיקה בדלת
אני פותח והיא עומדת מולי בשמלה שחורה מהממת שיער חלק ארוך. משפילה מבט. נבוכה משהו.
נשארתי עומד בדלת דקות ארוכות מביט בה ונהנה לראות אותה מתביישת
נכנסנו "מה תרצי לשתות?"
"מים"
"את חמודה אמרתי לך פעם?"
היא מסמיקה. אני יכול לראות את הורידים שלה בולטים. אני מרגיש את החרמנות שלה מטפסת
הושבתי אותה בספה והיתישבתי לידה. היא מצטמקת לתוך עצמה. ואני שם יד על הכתף ולוחש לה באוזן הכל יהיה בסדר הולך להיות כואב ומהנה בטרוף
על השולחן מונח כיסוי בד לעיניים "את יודעת למה זה?" אני שואל
היא מהנהנת ומכסה בו את העיניים.
העמדתי אותה. העברתי יד על העור שלה כולה מלאה צמרמורת פחד וריגוש
וככל שאני מפשיט אותה יותר הרעד גובר כל בגד שאני זורק לרצפה היא מרטיטה יותר
הכנסתי יד בתחתון וואי כמה שאת רטובה
נגיעות קטנות עדינות
היא נטרפת
מתחילה להשתולל
ואז
כשהיא בשיא הגירוי
כופפתי אותה
הורדתי לה את התחתון השחור
ובבת אחת חדרתי
במכה
צעקה קצרה נפלטה מהפה שלה
משכתי את שיערה הארוך
הראש נמשך אחורה
היא בעיניים עצומות
צועקת
נאנקת
כבר לא היה אכפת לי מה חושבים השכנים
ככה דקות ארוכות עד שקרסנו זה לצד זו על הספה גמורים
"תבואי שוב"
"מבטיחה"