בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Compress your words

ככל שתדברו יותר, יקשיבו לכם פחות.
לפני שנה. ראשון, 17 בספטמבר 2017, בשעה 15:16

היישר מדירתי בברלין. אז -

 

ראשית, אני רוצה להתייחס לשמועה שמסתובבת בישראל. אירופאים וסירחון. אני מצהירה שזאת לא סתם ספוקלציה קסנופובית, אלא עובדה. אירופאים מסריחים יותר משמעותית. כן, כן, כן, גם המטופחים והשריריים עם השיער הנוצץ. 

עכשיו אתייחס לעוד שמועה. כן, כמעט כולם פה מוזרים במיטה. ברלין מאוד מינית, ולא רק בגלל סצנת הסקס הענקית. הברלינאים לוטשים מבטים מאוד מיניים, אפילו בציבור. זה נורמלי לשבת ברכבת בעוד זר בן 45 מסתכל לך לתוך הנשמה במשך כל הנסיעה.  

 עושים לבליזי כל מיני דברים נחמדים כמו להתעלל, לאנוס, להפוך לחיית מחמד, להצליף, לחנוק, לסשן. אפילו תולים אותה לפעמים - 

 

 

הנאה המקום בעיני? נאה.

לפני שנתיים. שלישי, 28 במרץ 2017, בשעה 10:28

כשהמוח רק אומר מין מין מין מין פורנו מין מין קשירות מין מין מין מין מין אוננות מין מין מין מין פנטזיות מין מין מין

 

 

 

לפני שנתיים. רביעי, 1 במרץ 2017, בשעה 15:21

 

שלורה פאלמר הייתה בדסמ"ית



 "I love Donna very much, but sometimes I worry that she wouldn't be around me at all if she knew what my insides were like. Black and dark, and soaked with dreams of big, big men and different ways they might hold me and take me into their control. A fairy princess who thinks she has been rescued from the tower, but finds that the man who takes her away is not there to save her, but instead to go inside her, deep. To ride her as if she were an animal, to tease her and make her close her eyes, and listen as he tells her all that he does. Step by step. I hope that is not a bad thing to think."

 

(Twin Peaks - The Secret Diary of Laura Palmer)


 

לפני שנתיים. שבת, 25 בפברואר 2017, בשעה 20:12

 

"בת ישראל יופייך נמדד בתשוקתך"

 

 

לפני שנתיים. שישי, 25 בנובמבר 2016, בשעה 00:44

 

לעיתים הצורך מציף את הגוף ואת המוח וכל דבר אחר נדחק אחורנית. אני מרגישה את העור פועם, הכוס צועק, והפנטזיות הבלתי מושגות שורפות מבפנים. אני לא רוצה לראות פורנו, אני לא רוצה לפנטז, אני לא רוצה לאונן.

לחוות.

 והצורך הזה, הצורך בחוויה, כה עצום שאני נשארת משותקת למספר שעות ללא יכולת להנתק מהקולות מחרישי האוזניים שהרגשות והרצונות שולחים במורד גופי, ומוחי המיטלטל מצד לצד, מנסה להבין מה אני מעוללת לו ואיך אפשר להפסיק את העינוי הזה.

 

 

לפני שנתיים. שלישי, 1 בנובמבר 2016, בשעה 17:20

אז זה מה שיש לי. זה מסביר כמה דברים.

 

 

https://s14.postimg.org/cdp7x7gvl/hfdhgdfs.jpg

 

 

תודה לטוקבקיסט שהאיר את עיניי.

לפני שנתיים. שלישי, 25 באוקטובר 2016, בשעה 22:50

היא אוהבת לרכב מעליו ואילו הוא אינו יכול לסבול את התנוחה הפאסיבית. בתור סטודנטים שנה א' לאומנות הם מרגישים שעליהם להתנהג בהתאם ולנתח כל דילמה ולמצוא לה פתרון הולם עם משמעות פילוסופית.  הם הגיעו למסקנה כי התנוחה הטובה ביותר עבורם, הפשרה המתבקשת, היא באמת כשהיא רוכבת מעליו. הם פיתחו סיסטמציה שבה הפמפומים נספרים. היא מפמפמת ארבע פעמים בעוד הוא מחכה לתורו, ואז הוא מפמפם אותה ארבע פעמים. הסקס קצת נפגם כתוצאה מהטכניות המודעת שהוכנסה למיטתם, אך העיקר שערך השוויון הנעלה נשמר.

 

 

image

 

 

 

לפני שנתיים. שני, 3 באוקטובר 2016, בשעה 17:29

אל תעשה השוואות, זה גורם לי לחשוב שאני רק אחת מיני רבות. ועלה לי צחוק קטן כשאמרת שלא היו עשרות, אבל בוא לא נתעסק בספרות. לא ייתכן שכולן היו מיוחדות, לכן המילים שלך כמו מרגישות לי ממוחזרות. אני מרגישה על בשרן בדיוק את אותה הסצנה ואני ניזונה מהשאריות. לוקחת מה שאפשר, מה לעשות. הרי כך זה היה עם כל הבחורות, הן רק רצו לחולל בחייך שמות. זאת הייתה הדרך היחידה שלהן להרגיש באמת ייחודיות. מכחישות בפני עצמן שהן רק חולפות, לנוכחות שלהן בחייך אין שום השפעות. אתה מעביר כך את כל היממות, אחת בפנים אחת בחוץ אין זה משנה, העולם מלא באפשרויות. שברת את המוסכמות וגילית שכל שצריך הוא פרצוף יפה להעביר איתו את השעות. אני לא רוצה להיות סתם עוד זיכרון רטוב באלבום התמונות,להשאר כלואה במסגרת כשידיי ורגליי קפואות. זה מעורר בי חשק להרים ידיים ולהכנע לרגליים קרות. האם באמת היו מאות? לא משנה, אנחנו לא כאן כדי להתעסק בספרות. רוב הזמן אני מצליחה להדחיק מהמחשבות, אבל אובססיות הינן ערמומיות. כשתשומת הלב אינה נתונה הן זוחלות, רוכשות לעצמן במוחי קרקעות. לא מטיחה האשמות, אני בחרתי להכנס אל תוך כל התלאות, ידעתי שאינך יודע שובע מרדיפת השמלות. אבל ההיסטריות הנשיות מפעפעות, אני באמת מנסה להיות ילדה טובה בשבילך ולהדחיק את הרגשות. תבין, אני לא מהקנאיות, גם לא משייכת עצמי לרכושניות. סתם עוד אחת מאלה שזקוקות להרגיש מיוחדות, שמסתכלות בעיניים לא מאמינות, על כך שהן רק עוד גרגיר אחד מבין רבבות.

 

 

https://s18.postimg.org/kvankqpp5/image.png