ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Compress your words

ככל שתדברו יותר, יקשיבו לכם פחות.
לפני 3 שנים. שני, 3 באוקטובר 2016, בשעה 17:29

אל תעשה השוואות, זה גורם לי לחשוב שאני רק אחת מיני רבות. ועלה לי צחוק קטן כשאמרת שלא היו עשרות, אבל בוא לא נתעסק בספרות. לא ייתכן שכולן היו מיוחדות, לכן המילים שלך כמו מרגישות לי ממוחזרות. אני מרגישה על בשרן בדיוק את אותה הסצנה ואני ניזונה מהשאריות. לוקחת מה שאפשר, מה לעשות. הרי כך זה היה עם כל הבחורות, הן רק רצו לחולל בחייך שמות. זאת הייתה הדרך היחידה שלהן להרגיש באמת ייחודיות. מכחישות בפני עצמן שהן רק חולפות, לנוכחות שלהן בחייך אין שום השפעות. אתה מעביר כך את כל היממות, אחת בפנים אחת בחוץ אין זה משנה, העולם מלא באפשרויות. שברת את המוסכמות וגילית שכל שצריך הוא פרצוף יפה להעביר איתו את השעות. אני לא רוצה להיות סתם עוד זיכרון רטוב באלבום התמונות,להשאר כלואה במסגרת כשידיי ורגליי קפואות. זה מעורר בי חשק להרים ידיים ולהכנע לרגליים קרות. האם באמת היו מאות? לא משנה, אנחנו לא כאן כדי להתעסק בספרות. רוב הזמן אני מצליחה להדחיק מהמחשבות, אבל אובססיות הינן ערמומיות. כשתשומת הלב אינה נתונה הן זוחלות, רוכשות לעצמן במוחי קרקעות. לא מטיחה האשמות, אני בחרתי להכנס אל תוך כל התלאות, ידעתי שאינך יודע שובע מרדיפת השמלות. אבל ההיסטריות הנשיות מפעפעות, אני באמת מנסה להיות ילדה טובה בשבילך ולהדחיק את הרגשות. תבין, אני לא מהקנאיות, גם לא משייכת עצמי לרכושניות. סתם עוד אחת מאלה שזקוקות להרגיש מיוחדות, שמסתכלות בעיניים לא מאמינות, על כך שהן רק עוד גרגיר אחד מבין רבבות.

 

 

https://s18.postimg.org/kvankqpp5/image.png


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י