סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ואתם

משתף אותכםן ברחשי ליבי
לפני 6 שנים. 12 באוקטובר 2018 בשעה 6:29

pjw, כן, אותו יוטיובר/ עיתונאי עצמאי שאני לא מפסיק לראות. אותו אחד שמעלה נושאים שונים ומגוונים ואומר את דעתו. זה שמדבר אנגלית רהוטה לצד קללות. זה שעושה את המצווה הגדולה "רצח הפוליטקלי קורקט".

זה שאני חופר לך איתו כל הזמן.

לאחרונה הוא העלה סירטון שדווקא לא הסכמתי איתו.

סירטון בו הוא טוען שאהבה רומנטית היא בעצם מחלת נפש.

הוא מעלה את העובדה הנכונה שבזמן שאנו מאוהבים המוח משחרר חומר שגורם לנו לסטלה. ובעצם אנו מסטולים.

ובכן כבר יותר משנה שהמוח שלי מייצר את החומר הזה בכמויות.

כבר יותר משנה אני רואה את החיוך שלך בכל מקום. 

כבר יותר משנה אני מתמוגג לשמוע את הקול שלך.

יותר משנה אני לא מסוגל להסתכל על שרשרת או חבל ולא לדמיין אותך קשורה בו.

יותר משנה שאני מכור להענקת כאב לך.

יותר משנה שהדם שלי בוערמהמחשבה שאת בבעלותי.

וpjw היקר מציין כי אהבה היא בעצם בעלות על אדם אחר.

והוא שואל: מי בכלל רוצה להיות בעלים של אדם אחר?

אנייייייייייייי

אני pjw .

אני רוצה את מידנייט שלי בבעלותי, קשורה אליי לעד. לדעת איפה היא נמצאת ומה היא עושה בכל דקה.

אני רוצה לשלוט בכל איבר, בכל נשימה, בכל מעשה ובכל תנועה שלה.

אתה יודע מה pjw, אם אתה צודק, אז תוציא את כותונת המשוגעים ונראה אותך מלביש אותה עליי. כי אני רוצה להיות חולה נפש עד סוף ימיי.

חולה נפש עלייך מידנייט.

 

 

לפני 6 שנים. 7 באוקטובר 2018 בשעה 14:26

עברה כבר יותר משנה מאז הסתכלת עליי מלמטה, כנועה ואוהבת, והתחננת בפני, פתחת את ליבך הגדול, דמעות זלגו מעינייך, אשר ביטאו את הכמיהה הגדולה שלך להיות השפחה שלי, התחננת בפני שאבקש ממך את כל מה שאני רוצה.

שלא אפחד, שלא אחשוש, שאדרוש, שארצה שאורה לך את רצוני.

ביקשת ממני להפיל את החומה העתיקה והגדולה ביותר בליבי.

ובתוך רגע, את, השפחה הכנועה והאהובה שלי הפלת אותה.

מאז הרמת את חיי, מילאת אותי באושר רב. מה שלא ידעתי מעולם.

מאז נהר הנתינה שלך לא נפסק.

אלא עולה על גדותיו. את לא מפסיקה ולא נחה לרגע.

בסופש האחרון שלנו ביחד העברנו אותי דירה.

כל התהליך של לצאת מהמקום הבטוח, להסתכן, למצוא מקום גדול יותר וראוי יותר להיות ממלכתי.

זהו תהליך שאת זרעת בתוכי.

לא סישנתי אותך בסופש האחרון. למרות שהמעבר היה סשן בפני עצמו לשנינו.

ראיתי אותך, לא נחה, אוגרת כוחות, עובדת עד קצה היכולת שלך. רק בשביל לתת לי ממלכה ראויה, ממלכה לשנינו. 

וגם אחרי את לא מפסיקה, טורחת מרחוק בשבילי, איך את מספיקה הכל?

מאיפה האנרגיות?

ואני, בתוך הבלגאן של החגים, הילדים, המצב שלי, מחפש את הפינה השקטה שלי, בה אני יכול להעניק לך רק מה שאני יודע.

והנתינה והאהבה שלך מציפים אותי.

סוחפים אותי כמו שיטפון של אמבטיית קצף מענגת.

והמילים....

המילים שלי שעושות לך טוב כל כך נעלמות לי.

אותם מילים שאני אוהב כל כך מפנות את מקומן לאהבה הגדולה שלך.

אני יושב לבד ומנסה, מנסה כל כך חזק למצוא את המילים שיתארו לך את הרגש החזק שיש לי כלפייך.

רגש שלא הכרתי עד עכשיו. 

המילים חוזרות לאט לאט.

ומכאן אני מבטיח שלא אחסוך יותר בהן ולא אתן להן להעלם שוב.

כי המילים האלה הן חלק מהאהבה שלי אלייך.

אני כל הזמן קבור במחשבות של:

האם אני עושה מספיק בשבילה?

האם אני נותן לה כמו שהיא נותנת לי?

האם זה אפשרי בכלל להחזיר על נתינה כל כך גדולה?

אבל זה לא חשוב עכשיו.

מה שחשוב הוא שמצאתי בחזרה את המילים, המילים, אשר כמו הכאב שלי, כמו השליטה שלי, כמו הזרע שלי, הם לך בלבד.

שלא תפסיקי לעולם להיות מי שאת מידנייט.

כי את שלי לעד

ואת מושלמת.

לפני 6 שנים. 2 בספטמבר 2018 בשעה 16:18

כאשר רק התחלנו להכיר היינו בהלם.

כל פעם מגלים משהו מוסף שמשותף לנו. עוד משהו שחיפשנו בבני זוג ומצאנו אחד בשני.

אני לא יודע אם אזכור אפילו הכל:

חיוך זוהר

אוהבת לאכול בשר כמוני

דואגת לי

בשלנית בחסד עליון

אוהבת מטאל

כנועה

מתחברת לכאב שלי

נאמנה טוטאלית

ו...

זונת צומי

כן מידנייט

תמיד רציתי זונת צומי בתור בת זוג נשלטת.

ואני אוהב את זה בך

אני אוהב את זה שאת זקוקה לי

אני אוהב שאת רכושנית עליי

אני אוהב שאת צריכה לחלוק איתי כל הזמן.

אני אוהב להקשיב לך

אני אוהב להרגיע אותך

אני אוהב לשאוב ממך את כל מה שעושה לך רע.

אז אם שוב את מרגישה ככה

דעי שאת עושה לי טוב.

זונת צומי גם משרתת את המלך שלה.

אוהב אותך מידנייט

על כל מי שאת.

זונת צומי שלי

רק שלי ושלי בלבד

לפני 6 שנים. 27 באוגוסט 2018 בשעה 12:45

נראה לך שבעיה תאילנדית קטנה תמנע מהמלך שלך להגיע אלייך?

נראה לך שלא אבוא להשתמש בך?

לא אבוא למצות אותך?

לתת לך כוח, לחבק אותך, להתיש אותך.

שכחת שאני מלך?

אז אני בא, במלוא כוחי, במלוא הדרי.

ואת חכי לי כנועה ואוהבת, חכי לחבק את רגלי ולשבת במקומך הנמוך אל מולי.

אני בא לרוקן אותך.

לפני 6 שנים. 25 באוגוסט 2018 בשעה 3:42

הרגעים האלה שאני פשוט רוצה להשתלט עלייך לחלוטין, קושר אותך למיטה עם כיסוי עיינים, הנייד רחוק ממך, לא רוצה אותך עכשיו במטבח או במטלות כאלה או אחרות.

פשוט קשורה, ערומה, מנותקת מהעולם, רק שלי.

מחכה לי ככה שאבוא ואקח אותך כרצוני. אני אוהב את הריגוש הזה שעוטף אותך. לא יודעת מה אעשה לך ומתי, ואני מסתובב בבית עושה מה שבא לי, מסתכל עלייך שרועה על המיטה זמינה לי, סורק את הגוף המדהים הזה ולא יכול להחליט במה אתחיל. להכאיב לך, ללטף את הציצים הגדולים והיפים האלה, לצבוט, או פשוט להכנס לאחד החורים שעלייך אשר קיימים בשבילי.

זה המצב הכי אמיתי שלנו, ככה החיים שלנו יראו בקרוב. שנינו חיים ביחד 24/7 ואת לשימושי.  בלב שלי יש כלוב עם מיטה ואת שוכבת שם כל הזמן מחכה ומצפה לי.

אני אוהב אותך מידנייט, מאוד.

וככה מתבטאת אהבתנו, את שלי, לשימושי, ואני בשבילך, מוביל ומכוון, מרים אותך לשמיים.

ככה אנו תמיד מדנייט.

השרשראות עוטפות אותך והמפתח בידי.

ועכשיו כמו תמיד, אפילו שאנו רחוקים, את שומעת את נשימתי מתקרבת ואותי בא לעשות בך כרצוני.

לפני 6 שנים. 4 באוגוסט 2018 בשעה 17:29

אחרי שאת מרוקנת

אחרי שאת מפורקת

אחרי שקבלת יותר ממה שיכולת להכיל,

אחרי שהפשטתי ממך כל קליפה,

את נכנסת למצב כלבה שיחודי לך מאוד.

הלשון יוצאת, את בקושי מדברת, תודעה אחרת לגמרי.

כל שאת רוצה זה את מגע הגוף שלי. 

מתנועעת במהירות, ומנסה להתחבר אליי בכל מצב. מאוננת על הרגל שלי, מוצצת בתאבה, כל דבר שאת יכולה.

זה לא אומר שיצאת משליטה. את תמיד בשליטתי. ואני במוחך מכוון אותך בדיוק לאן שאני רוצה. להצליח לרוקן אותך בצורה כזאת כך שתוכלי להכיל יותר זו לא משימה פשוטה. זה מצליח רק בגלל חיבור מיוחד שיש לנו. לחוות חיבור כזה חזק זה זכות גדולה, וככה אני רואה שוב עד כמה מה שבינינו נכון כל כך. 

וכך אני יודע שאת שלי לעד.

כלבה טובה ואהובה שלי

היה סופש בלתי נשכח.

לפני 6 שנים. 29 ביולי 2018 בשעה 4:04

אני בחופש של שבוע.

אחרי הרבה זמן כל כך יצאתי לחופש ארוך.

כאן בארץ הולדתי עם ילדיי, אני רגוע, נהנה מכל רגע איתם, הנופים מדהימים ומחדירים בי שלווה.

אבל עדיין משהו חסר

שפחתי לא כאן איתי.

אהובתי לא לצידי ברגעים היפים האלה. נאלץ לחלוק איתך את כל היופי והשלווה דרך תמונות.

כבר לא מרגיש שלם בלעדייך.

מדמיין איך כל חוייה הייתה נראית אם היית פה.

אמרתי זאת מזמן, מלך אינו שלם ללא שפחתו. 

זאת החופשה האחרונה שלי בלעדייך מידנייט.

תנוחי ותאגרי כוחות יפה שלי. כי אני מגיע בסופש לרוקן ממך את הכל.

לפני 6 שנים. 22 ביולי 2018 בשעה 15:11

העייפות סוף סוף תפסה אותי.

למה? 

כי את לא כאן.

אחרי יומיים שלא נרגעתי לרגע.

הסתכלתי עלייך ולא יכולתי להפסיק.

רציתי רק עוד ועוד.

לזיין אותך שוב ושוב.

להכאיב לך יותר ויותר.

לא רציתי להפסיק, לא יכולתי.

ואת הרי מצייטת לי מטבעך.

את שלי ואעשה בך כרצוני. ועשיתי.

כל הזמן שהיית איתי לא יכולתי להתעייף. לא נגמר לי הכוח.

גם כשנגמרת ולא היית מסוגלת לזוז.

האמת שזה חירמן אותי יותר. אז נתתי לך לנוח בלילה והמשכתי בבוקר.

את מוציאה ממני הכל, את כל מה שיש בי ואני רק רוצה להכניס בך יותר.

כל כך אוהב להשתמש בך ובגוף המדהים שלך (שלי). כל כך אוהב להכנס לנשמה היפה שלך ולקחת אותך אליי.

מה שאת עושה לי

 

אני לא מאמין שנתתי לך לצלם אותי בערום.

לפני 6 שנים. 13 ביולי 2018 בשעה 19:51

את הראשונה שראתה את המלך האמיתי שבי.

הצלחת להוציא אותו תחת מעטה כבד של פחדים וחששות.

הראת לי אותו ואמרת לי כמה הוא יפה, גרמת לי להאמין בכך, גרמת לי להיות אני אמיתי כפי שמעולם לא הייתי.

ואני, חפרתי בתוך תוככי נפשך ומצאתי את האישה המדהימה אשר כל הזמן חיכתה שיבוא המלך שימצא אותה מתחת לכל חומות ההגנה.

אני אוהב להוציא אותך החוצה, בעיקר בסשן, לראות את הפנים שאת לובשת כאשר את שוחה לך בספייס, מתחברת לעצמך. זה מדהים אותי כל פעם מחדש.

 

ואחרי חודש קשה של נדודי שינה המלך קרס, והכי גרוע שלא שיתפתי אותך.

טעיתי כאשר חשבתי שאני צריך להגן על הנפש העדינה שלך ולשאת את המשקל הזה לבד. פחדתי שאם אראה חלש זה יפיל אותך. ובתוך כל החוסר שעות שינה והמשקל העצום שכחתי כמה את חזקה. שחכתי שחלק מכוחו של המלך טמון בשפחתו וכך מנעתי ממך לקיים את עצמך מולי.

במקום לעמוד שקעתי.

אני יודע

אני יודע שעליי לבנות את הכל בחזרה.

להרוויח את הכתר שלי בחזרה, להיות אני למולך.

להיות מלך אמיתי לך ולכל הסובבים אותי.

כאשר הפכת לשלי פתאום אנשים בחיי התחילו לקרוא לי מלך, פשוט ככה. ועכשיו אני נאבק בכל מיני אנשים שעליי להוביל אשר ממירים את פי.

נועדנו אחד לשניה וחיינו כרוכים אחד בשנייה. וברגע שאני לא מלך למולך אני לא מלך בכלל.

אבל אני כבר יודע מי אני.

הראת לי זאת והוכחת לי.

ועכשיו אני קם מחדש, בצעדים גדולים הראויים למלך.

שיבת המלך מתקרבת ושוב אשא את כיתרי למולך.

כי לא יכול להיות מצב אחר.

את שלי לעולמים.

לפני 6 שנים. 1 ביולי 2018 בשעה 15:10

פשוט ככה פתאום.

אחרי כל המלחמות, כל החלומות, כל התכנונים זה קרה, ואפילו יותר טוב ממה שציפיתי. ככה זה כאשר הדרך סלולה לפנינו.

אני מנסה להבין בעצמי עדיין מה אני מרגיש. כל ההתרגשות, כל מה שהיה אחרי ואני עדיין מנסה לנחות.

הם הרי היקרים לי מכל.

ואת האהבה הגדולה בחיי.

וכמה זמן חיכינו לזה.

כמה נלחמנו בשביל זה.

רצית את זה כל כך כי הם חלק ממני.

ועכשיו גם את.

והנה נפגשתם.

היה כזה אושר, חיוכים שלא הפסיקו.

ולמה אני כל כך בהלם?

כי הכל היה כל כך טבעי, גם לי וגם להם. הם הבינו מה את בשבילי. ושמחו שאני כל כך מאושר.

ואני מאושר.

כמה שיחקתי איתם וכמה נהננו. והרגשתי את המבטים שלך עלינו.

היה להם כל כך קל כי את חלק בלתי נפרד מחיי. ואני בכלל הרגשתי שזאת אפילו לא פעם ראשונה.

עדיין מנסה להתייצב בתוכי, בתוך כל הריגוש והאושר הזה. מנסה לחשוב על ההמשך.

זה קרה מידנייט. והדרך נפרסה לפנינו.

עשית אותי מאושר ועכשיו גם אותם.

היה שווה להילחם.

לנצח ולגדול, לדעת באמת מי אני ולצאת למלחמה על זה.

כלום לא ינצח אותנו יותר.

עכשיו זה קיבל תוקף חזק יותר.

לא היו לי ספקות אבל עכשיו אני עוד יותר בטוח.

את שלי לעד.

ולכל מי שקורא את זה.

גם אם לא הבנתם במה מדובר.

הכי נכון הוא להיות נאמן לעצמך.

ואם צריך, אז גם לצאת למלחמה על זה.

כה אמר המלך.