אני ואתם

המאכל האהוב עליי מאז ילדותי הוא פירה.

כאשר הייתי ילד הייתי משטח אותו עם מזלג, יוצר פסים פסים וקורא לזה כביש.

לפני יומיים חלקתי עם מידנייט את הפינה הזאת מילדותי במהלך שיחת טלפון. 

הסיפור הקטן הזה הספיק לה בשביל לתכנן את סעודת המלכים הבאה שתבשל בשבילי.

צולם בביתה של מידנייט לפני זמן קצר.

המאכל האהוב עליי בתוספת שני סוגי בשר העשויים בצורה מושלמת, אכילה תוך כדי עיסוי של העורף.

כל זה אחרי זיון פסיכי.

והכל מטובל באהבה.

מה יכול להיות טוב יותר?

יותר נכון

היכולה להיות שפחה טובה יותר?

לא!!!!!

בעבר כתבתי כאן סדרת סיפורים בשם "בין שני שולטים".

בסדרה הזאת בעצם תארתי איזה שולט הייתי רוצה להיות, ואיזה מערכת יחסים הייתי רוצה.

ואז את הגעת. ועוד לפני שקראת את הסידרה התחלת להגשים לי הכל.

הראת לי איך מילים יכולות להגשים הכל. אתמול כתבת פוסט יפה שמראה את זה. הכנת רשימת משאלות.

אז הנה הרשימה שלי:

רוצה לחיות לגמרי את המערכת יחסים שלנו.

רוצה להכיל את כל החיים של שנינו.

רוצה להיות יותר מבוסס כלכלית בשביל ילדינו ובשבילנו.

רוצה לסשן אותך המון, לתת לך רוגע ושלווה.

להעצים אותך.

לפתוח אותך ליותר.

לעשות לך טוב, כמו שרק אני יודע.

לאהוב אותך כל הזמן.

לחיות אותך, לשלוט בך, לתת לך את מה שאת צריכה.

לכתוב ספר.

ואז לכתוב ספר איתך.

זה המון, אני יודע.

אבל ראיתי דרכך שהכל בר השגה.

את שפחה אמיתית שדואגת לי ומראה לי שמגיע לי טוב.

אתמול עברתי קרב ראשון במלחמה ארוכה שמצפה לי.

פחדתי כל כך מיזה. זה היה אחד הפחדים הגדולים שהיו לי.

אך כאשר הכל התחיל הרגשתי את מידנייט מחבקת את רגלי ונותנת לי כוח. באותו הרגע הפכתי למלך שאני.

מידנייט בדרכה שלה הראתה לי שאין לי ממה לפחד. הרגשתי אותה בכל רגע, וניצחתי, ניצחון גדול. ומשם הלכתי לפגוש את שפחתי, כדי להודות לה ולהראות לה שהיא השפחה הטובה בעולם. 

יום יפה היום. יום מלא בחיוכים וחוזק נפשי.

תבינו עד כמה חזקה אהבתה של שפחה.

עד כמה שולט הוא חזק בזכות שפחתו.

זיינתי את מידנייט, קרעתי לה את הצורה, האדמתי לה את התחת כל כך שהיא לא יכולה לשבת שבוע. הייתי טוב אליה והרשתי לה לנשק לי את הרגליים...

לא

זה לא כל כך אני

עם חובבי הז'אנר סליחה.

נחזור לפוצי מוצי

הנה סיפור והוא אמיתי

אתמול בלילה חיכיתי לשיחת טלפון.

השיחה הזאת היא אחד הדברים שהכי פחדתי מהם בחיי.

בזמן השיחה כל הסיוטים שלי התגשמו, אך לא פחדתי, הרגשתי את מידנייט לצידי, לוחשת לי באוזן דברים נעימים, מחבקת אותי, מחזקת אותי לגמרי. הפחד נעלם, נעלם לגמרי. "זה בסך הכל מילים," היא לוחשת לי. הייתי אדיש לכל איומי הסרק והצעקות.

ולאחר שהשיחה הסתיימה ירדה לי אבן מהלב. ואז אני רואה הודעה ממידנייט. 

" מבינה שאתה בשיחה, אני איתך, שולחת לך את כל הכוח."

תגידו לי

היש שיפחה טובה יותר ממנה?

באתי אלייך חולה עם שפעת.

רצית שאבוא כדי שתוכלי לטפל בי.

את עם הלב הענק שלך.

כמובן שבאתי, עם כל הקשיים.

אך סיבה נוספת עזרה לי להתגבר על הכל ולבוא.

אני חייב לך.

יותר מידיי זמן בנפרד, יותר מידיי זמן בלי כל מה שאני אמור להעניק לך.

חיבוקים חזקים, כאב, מילוי מבפנים.

ולמרות החולשה הפיסית איתך תמיד יש לי כוח. ונתתי לך המון, כל מה שמגיע לך ויותר, אין ספור הצלפות עם החגורה, עם פלוגר, עם היד. הרבה יותר מבעבר. השלמתי כל חוסר שהיה בך ומיליתי לעתיד. הכל באהבה. אפילו לא הבנת שהעלתי את הרף בהרבה. הענקתי לך כאב, נתתי לך להיות במקומך, לרגליי, אין ספור חיבוקים אוהבים. וסשן ארוך וקשה אחד. אך במהלך האפטייר קייר השפעת הזכירה לי שהיא עדיין פה.

הייתי באפיסת כוחות טוטאלית.

וזה היה הסימן בשבילך להרגיש שאת עכשיו חזקה יותר מאי פעם.

וטיפלת בי כמו שפחה מסורה שאת. 

תה, מרק, מציצה טובה.

וכמובן הכל מתוך הלב הענק שלך.

ככה זה כאשר שני לבבות שצמאים לאהבה אינטנסיבית נפגשים.

התרופה הכי טובה.

תודה לך שיפחתי על הטיפול המסור והאוהב.

מלך שלך ורק שלך.

תלויה על הוו

קשורה למיטה

עומדת על ארבע

שרועה על הבטן

אטבים מקשטים את הפיטמות

החגורה שלי צולפת

כף היד שלי ממששת, מלטפת, מכאיבה.

עוד פקודה ואת מצייתת  במהרה.

סשן איתך הוא כל כך יפה. כל רגע שאני מביט בך הוא מענג.

אני מרוכז בך כל הזמן ורואה אותך מרחפת למקומות אחרים.

זה כל כך כיף ומרומם להעיף אותך גבוה. אפילו בזמן שאנו לא ביחד אני מתכנן את הסשן הבא.

איך לפרוס לפנייך את המסלול, איך לפרוס את כנפיי. איך לשאת אותך ולתת לך להמריא. קובע כל פעם רף חדש, גבוה יותר וקשה יותר כדי שתתרגשי כל פעם מחדש. 

אני שולט בכל רגע ובכל מהלך בסשן. יודע מה יקרה ואיך תגיבי. יודע מה יהיה באפטייר קייר ויודע כמה חזקה תהיי אחרי.

אך דבר אחד אותו אני לא יודע ותוהה עליו רבות.

לאן?

לאן את מרחפת כל פעם מידנייט שלי?

מה את רואה שם במרומיי הספייס?

איך התחושה?

וכמה קשה לך לחזור?

לאן את עפה מידנייט?

לאן?

מתוך הלב שלי

דרך ידיי הגדולות

בחוזקה על התחת המושלם הזה שאת נושאת בשבילי.

רואה איך כבר במכה הראשונה את צוללת למעמקים. עוד מכה ועוד אחת. אוהב אותך דרך הכאב שלי.

מביט בך בתשוקה ורואה איך את צועקת, מתנשפת, קופצת. ואחרי כמה מכות, אחרי שהכאב שלי נספג עמוק בתוכך, הכל נרגע בך, אני לא מפסיק ואפילו מגביר, ואת, את כיבית הכל מסביב, מתענגת בתוכך, גודלת, סופגת בשפחה כל מה שאתן לך.

לראות אותך ככה, במימד אחר, יודעת בודאות שאת בטוחה.

זה כל כך מרומם אותי.

מרומם אותי לדעת איך במהירות תשחררי את כל השליטה ותתני לי לעשות בך כרצוני. כמה את רוצה להיות שלי. האמון שיש לך בי, כל כך משמח אותי, מעצים ומחרמן אותי.

אתן לך את כל כולי מידנייט, לא אחסוך ממך כלום.

ואחרי האפטר קייר את תנחתי בחזרה, גדולה ועצומה בנפשך, עם כוחות חדשים, ואז תתני לי מהעוצמות שנטעתי בך, תראי לי מי אני באמת.

תכיני אותי לכל קרב שיעמוד בפניי.

וכך בזכותך אדע איזה מלך אני.

וכמו שאמרת לי פעם

"אני מאחוריך, מחזיקה לך את הגלימה."

אוהב אותך מידנייט שלי

המלך שלך לתמיד.

באותו הרגע

בזמן הגמירה המשותפת, כאשר הגוף שלך שימש כשובר גלים לאותו גל משותף ועוצמתי. אז הבנת.

הבנת שאת לא יכולה להשלט על ידי אחר. הבנת שאת לא יכולה לשרת אחר. הבנתי כי שנינו חלקים שהשלימו פאזל אחד.

הבנו כי את שלי כי כך זה אמור להיות.

הבנו שאין לנו כל כיוון אחר.

הגמירה המשותפת, אשר לא כוונה, לא נשלטה, היא פשוט הייתה גמירה אחת שהראתה לנו הכל. כי מקומך לרגליי, כי מקומי לעטוף אותך, כי שנינו עשינו סדר בחייו של האחר.

ואף פעם לא נוותר.

דרך יפה לפנינו מידנייט.

ביחד.

לפעמים אני פשוט לא יודע מה להגיד.

מביט בך, צופה במעשייך, קורא את הפוסטים שלך, ופשוט לא מסוגל להוציא הגה.

אבל אני יודע שאין צורך

כי את יודעת

את השפחה שלי ואת יודעת מה אני חושב ומרגיש ומה אני רוצה.

איתך, לפעמים, אין צורך במילים.

מבעיר, מדליק, מחמם.

צופה בלהבות נולדות, מביט בגחלים מאדימים. 

שולח את האש שלי שוב וצולה עצים.

ואז

יושב בנחת רגל על רגל

שם מאיר אריאל

וצופה בשיפחה הסקסית שלי מנפנפת, הופכת, סופגת עשן.

והיא כל כך יפה

לא, אין כאן שום דימויים.

בין כל כישוריה הרבים מידנייט היא מנגליסטית בחסד עליון.

אני לא צוחק

רק מפאר אותה ובצדק.

זה נראה לי פטיש חדש.

ואז לאכול את הבשר שנצלה בדיוק רב ואשר הוגש לי באהבה.

תודה לך מידנייט.

את מדהימה.