לפני 8 שנים. 11 באפריל 2016 בשעה 7:44
עשר שנים לא היתי כאן. איך פתאום זומנתי לכאן שוב.
עומדת בין עשרות נשים חרדיות. היחידה במכנסיים ,שרוולים קצרים כפכפים.
מכירה את ההנהגות לפני ולפנים, הן מכבדות אותי. לא מנסות לקרב אותי.
חיצונית אני לא שייכת לכאן. במובנים מסויימים גם פנימית.
אבל יש לי הסטוריה ארוכה עם המקום הזה.
מרגישה כאן בבית בידיוק אותה הרגשה כמו שיש לי בבית החילוני שבו גדלתי.
אני חלק מהקהל. מוותרת על הזהות שלי. התעלות.
מתבוננות בפריחה של הרימון והמנגו.
"...אילנות טובות להנות ...."
אושר.
