|
|
|
החרדות שוקעות
הרוגע ממלא את הגוף לאט לאט מקצות האצבעות ועד הקודקוד
זה נגמר טוב ודרך חדשה
אני לבד בפעם הראשונה אחרי 10 שנים וזה הכי לבד שאפשר.
לקום בבוקר לבד.
להכין אוכל רק לעצמי.
לחזור מהעבודה לדירה ריקה.
ללכת לישון לבד.
כן אני יודעת שאני לא לגמרי לבד....אני מוקפת באנשים כל היום, יש לי חברים....
אבל השקט הזה בבית
מפחיד קצת......
עוצמת עיניים ויש לי רעשים בראש, מחשבות רצות ומתרוצצות, טיעונים והצדקות, ואני בינהם, מנסה להשתיק אותם להירגע ולא לחשוב על כלום ורק להרגיש, להתמכר להרגשה כי הרי ברור שאעשה זאת בסופו של דבר אני אלך רק עם הרגש כמו מיליון פעמים אחרות בעבר אז למה אני כה מוטרדת?
פוקחת עיניים, לילה ויש שקט מסביב ושקט בחוץ אז למה בפנים כל כך סוער?
הגוף שלי צמא אליו, אני יודעת שהמגע שלו יפתח אותי והמילים שלו ישחררו לי את הנפש.
אני רוצה כל כך חזק וכל כך הרבה אבל לא איכפת לו מה אני רוצה וזה מרגש אותי לעשות בשבילו כי אני יודעת שזה יטריף אותי לגמריי, לשמוע אותו מסופק ומרוצה מהרכוש שלו ולוחש לי כמה אני ילדה טובה בשבילו.
ואני כבר מרגישה אותו מסמן אותי, פותח אותי, מתאים אותי עבורו, משתמש בי, מעניק לי את כל הנוזלים שלו, מפרק אותי ואז מחבר אותי מחדש, הכל בשבילו.
אני אוספת פיסות ממך, חלקים קטנים שאתה מספר לי,חלקים קטנים שאני מספרת לעצמי ובונה ומעצבת את דמותך, את גופך, את נפשך. מחברת חלקים ולפעמים מוציאה ומחליפה, מחפשת שוב ושוב עוד שברירים ופיסות של מידע, לצרף הכל ביחד וליצור לי אותך.
ואז אני חושבת לעצמי, ואם אני אתאכזב?
אם יבוא ואגלה עליו דברים שינפצו את דמותו שעיצבתי עבורי?
האם זה יהרוס לי הכל או שאני כבר מכורה?
על מה את חושבת ילדה?
אני חושבת שבא לו להפליק לי כל כך חזק היום שבטח אני לא אצליח ללכת, אבל לפחות עכשיו הוא יודע מה אני חושבת.
אני חושבת שאני גיבורה גדולה בהודעות ובכתיבה אבל המוח שלי נעצר והכל מתפזר לי בראש ברגע שאני שומעת אותו, ופתאום כל מה שאני מרגישה זה חלק אחד בגוף שנורא מתייבש וחלק אחר בגוף שנורא נרטב, אבל את זה הוא כבר יודע.
אני חושבת על זה שהוא מפחיד אותי ומגרה אותי בו-זמנית ואני רוצה לברוח ממנו ולרוץ אליו בו-זמנית.
אני חושבת שקשה לפרוץ גבולות כשיש מחסומים.
אני חושבת שהוא יכול לשחרר אותי מכל המחסומים אבל האם יוכל לתפוס אותי חזק שלא אתפוצץ לאלף רסיסים?
הוא שואל אותי אם אני יכולה להתמודד, ואני חושבת האם הוא יוכל להתמודד איתי?
אני חושבת מה הוא חושב עלי? הוא מפנטז עלי? הוא מתרגש ממני? אני חושבת שהוא יותר מידי בשליטה...
ואני חושבת שבגללך יש לי לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש, כמו בתיאטרון רוסי.
מה את חושבת? מה עובר לך בראש? כל הזמן הוא שואל אותי והוא לא יודע שקשה לי לדבר במיוחד איתו על מה שקורה בפנים, ובכלל אני לא אחת שמדברת על הכל כי ככה חונכתי אבל הוא שואל ואני מרגישה שהוא חופר לי בתוך הראש ואני נלחצת והמילים בורחות לי וזה גורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה ומפגרת שלא מסוגלת אפילו לדבר.
ואני חושבת, חושבת עליך המון, חושבת על מה שיהיה, חוששת, מתרגשת, מתפתלת ונלחצת. ואז חושבת איך אני אספר לך את הכל? איך אני אשבור את המחסום שבין המחשבות לבין הדיבור ואהפוך את כל המחשבות שלי למילים בשבילך? ובסוף יוצא לי הרבה "אממממ.." וכמה משפטים קצרים שבכלל לא נותנים כיסוי לכל המחשבות שלי.
שבועיים בתוך הכלוב, זה כמו עולם אלטרנטיבי, עולם שני לברוח אליו ולפגוש אנשים מלאי תשוקה אמיתית וכוח, כוח להיות שולט אמיתי וכוח להיות נשלטת אמיתית.
שבועיים של ריגושים שבאים והולכים אבל בראשי רק פנטזיה אחת:
אני עוצמת עיניים ורואה בתוך האפלה הזאת את הריגוש המתהווה, הניצוץ הקטן שמתגבר והופך ללהבה, לאש שבוערת בתוכי וזה מתפוצץ ומתפרץ ממני ומכלה את הכל, את כל מה שאיני רוצה ואת כל מה שעושה לי רע ואז רק אותו אני רואה ולרגליו נופלת ונמסה.
כבר לא משוייכת, כבר לא טרייה, רק סוטה, סוטה מדרך הישר :)
