מתישהו אהיה שייכת למישהו....ועד אז...

לא נדבר בשבועים הקרובים.

נסיבות חיים.

לא אמרתי לך שאני אתגעגע.

כי אסרנו דיבור שכזה.

אבל פה אכתוב לי את זה.

חסר לי לשתף אותך בקורות עמי.

בכל זאת אתה הוגדרת כסוג של חברה עבורי :)

אתה לא תהפך להיות מיתולוגי.

גם לא ה-אידיאלי.

רק קיבלת את המשבצת של *כזה אני רוצה*.

שמחתי להבין שההכרות אתך מאפשרת לי לדעת שיש. ואפשר.

ואולי בגלגול הבא.

אולי.

הוא לא היה לעולם שלי.

הוא גם לא יהיה.

הוא אצלי בהרבה משטחי הלב.

הוא כל מי שאני רוצה ועוד.

אבל 

הוא של אחרת.

אני מבינה את זה.

כבר לא כואבת את זה.

ובעיקר שמחה שזכיתי להכיר אותו כאדם.

ושהוא בחר להשאר חבר שלי.

תודה.

כן, אני אוהבת אותו.

כן, הוא אוהב אחרת.

כן, אני מבינה שלא יהיה בינינו דבר.

מוכנה לפנטז עליו.

מוכנה ורוצה :)

כי הוא איש מדהים.

פשוט מדהים.

אבל מה שהכי לא מדהים אצלו זה שהוא של אחרת....

אוהבת אותך. מאד.

אתה מתרחק.

ואולי לא היית קרוב?

אתה איתה.

זו עובדה ידועה למרות שאנחנו לא מדברים עליה.

ואני?

הולכת ומתפוגגת.

אולי עדיף.

לשנינו.

ואולי לא.

רק הזמן יוכיח.וילמד.

אני קוראת את עצמי וחושבת שהיום זה היום ומחר הוא מחר.

והיום שהוא כבר המחר מחכה לי.

שמעתי אותו היום ונהניתי. לדעת שהאושר מתקיים בו.

יש בידיעה הזאת משהו מענג.

לגמרי.

ואני יודעת שהאושר שלו - שלו הוא.

והאושר לי ממתין לי באיזשהיא פינה.

פינה לי , פינה לי, פינה לי חביבה...

המעט שאוכל היום לכתוב

יכתיב את המחר.

אתה כל כך שלה.

ואני?

לא שלך.

לא שלו.

לא של אף אחד.

שלי אני.

וזה מבלבל אותי.

כי יש בי את הרצון והכמיהה.

אבל היא מאד מאד ממוקדת מטרה.

מה עושים??????

לפתח תקווה

גם כשהיא לא מציאותית?

אפשר לפתח.

את זה אני יודעת היטב...

מותר?

התשובה ידועה לי.

הוא לא יודע.כנראה לא יידע.

השאלה היא עבורי.

מה המחיר של ההמתנה?

אז זהו.

שאני לא ממתינה.

הוא ברקע.עמוק עמוק בפנטזיה.

אולי.מי יודע.יום אחד.

אבל עד אז...

הוא שלה.

נקודה.

ליבי שלו.

נקודה.

הוא הולך לישון עם אשתו.

וההיא שלו עם בעלה.

ואני הולכת לישון עם המחשבות עליו.....