ומתוך ההרהורים אני שואלת..
האם לא היה טוב יותר לעבור
את שעברנו עם התובנות והשינויים האלו?
כשהעור עבה וקשה יותר,
כשהלב הכפיל את שכ' הפריקרדיום,
כשהמוח הפסיק להפריש הורמונים והתחיל לחשוב,
לעבד את המסקנות ורק כך ליצור עתיד.
מעניין לדמיין איך היה אם היינו נולדים כך- בוגרים ובשלים, מלאים בתובנות החיים, רגועים יותר..
ועם הזמן, המחשבות על הכאב שמאחור והחוויות שעברנו נעשות מעורפלות,
היחידות שנותרו ברורות הן ההבנות והמסקנות...
ואיך בדיעבד, הכול נראה קל, ברור כשמש ופשוט יותר אה?
אלו החיים שלנו, הם מסע שמעצב אותנו, מלמד אותנו ומכין אותנו- למה שכבר עברנו ולהתמודדות טובה יותר עם מה שעתיד לבוא... ❤