לפני 6 שנים. 31 במרץ 2018 בשעה 22:30
הרבה לצעוק- כלום שנאמר...
וזה בסדר כי זה חלק מהתובנות שלימדו אותך החיים..
את מכילה כל כך הרבה,
לא מוצאת הגיון ויכולת לבטא ...
מרגישה, חושבת ומתעמקת...
מעט מוצפת והרבה נרגעת...
אינסוף רגשות מחשבות ומילים
בתוך הכלוב של המוח כלואים..
נשימה עמוקה, עברת עוד שלב שבדרך בייבי,
השארי יציבה, החיים ממשיכים...
מן רגעים כאלו של חיוך ומעט שלווה, מרגישה חזקה ואולי קצת גיבורה.
רגעים כאלו בדרך שאת מרגישה כבר מספיק מלאה בניסיון וחוכמת חיים, חזקה ושלווה כדי להביא לעולם עוד אחת כמוך אבל קטנה- ולהיות לה למחנכת ומורת דרך למסע החיים שלה.
עכשיו את בדרך לשיעור הבא, בתקווה שעברנו את כל השלבים המטלטלים- ובידיעה שאין סוף לשיעורים שטומנים בחובם החיים... בהצלחה.