על החיים, המוות ומה שביניהם.

ל"ג בעומר הוא אחד החגים האהובים עליי.

אני אפילו לא יודעת למה.

תחושה של חמימות ואינטימיות, או אולי בדידות וריקנות.

לפני שנתיים כתבתי את התחושות שעולות בי.

משתפת איתכם.

------------------------------

יש משהו בלג בעומר שמחזק את התחושה של הלבד..
אולי זה הריח של המדורות באוויר שמביא איתו ניחוח של זוגות מחובקים מול מדורה.
אולי זאת האש שמולה אני מרגישה חסרת אונים או אולי אלו הם השירים והשמחה שמסביב בעוד שאני עצובה מבפנים.
אולי זאת החוויה התמימה של לעטוף תפוחי אדמה ולחכות בקוצר רוח שיתבשלו באש החמה בעוד שאני אוכלת אוכל משבת.
משהו בלג בעומר עושה לי עצוב, אולי כי הייתי מעדיפה להעביר לילה רומנטי מול מדורה בוערת ואין סוף תשוקה בחוף הים, בזמן שאני בכלל שוכבת במיטה עם שמיכת הפוך שלי בקיץ.

ללג בעומר יש ריח של זוגות צעירים שמפלרטטים עם העינים ועושים אחד לשניה נעים על הספה שמול המדורה. לג בעומר הוא חג רומנטי אולי בגלל כל ההכנה והתרגשות שמלווה את הערב.
אין דבר שהייתי רוצה יותר מלהדליק יחד את המדורה הקטנה שלנו. המדורה המחממת שלנו, שמולה נתחבק ונתנשק ונגשים את תשוקותינו שיבערו וינצנצו בנו כל זמן שהאש דולקת.