על החיים, המוות ומה שביניהם.

הלוואי שיכולתי לכתוב עכשיו משהו וזה היה פשוט זורם ממני.

קצת לפרוק, להתבטא, לשחרר ממני את המחשבות.

כתיבה בשבילי היא תרפיה.

דרכה אני מעבדת את התחושות שלי והרגשות.

אני מתרגמת את הרגשות שלי למילים, למשפטים, לסיפורים ארוכים או קצרים.

כשאני חושבת על זה, זה לגמרי מתכנס עם האדם שאני.

קל לי לחשוב בתבניות. להכניס דברים לתוך משבצת.

אני אוהבת שלכל דבר יש שם. תבנית.

עם חוקים, גבולות, מגבלות.

זה פשוט עושה לי סדר. קל לי לחשוב ככה.

חושבת שהסיטואציה הזו בדיוק מתארת את מה שאני עכשיו.

לא מוגדרת, נוזלית, דינמית,חסרת צורה.

מבולבלת.

לפעמים לא בא לי להיות חזקה.

רוצה להישמט ולנזול על הרצפה, ככה בלי צורה.

בלי גבולות, בלי הגדרות, בלי תבניות ידועות מראש.

להיות לא חזקה.

ולא להתבייש בזה.

נ.ב

ובסוף יצא לי משהו קטן לכתוב.

והנה זה כבר מרגיע אותי :)

קצת פרדוקסלי הסיפור.