על החיים, המוות ומה שביניהם.

הלב שלי נקרע.
מתאפקת לא לבכות דקה לפני שינה כי זה פשוט יגמור אותי ולא ארדם מכאבי ראש ומחשבות.
אז הדמעות לאט לאט מטפטפות מעצמן על הלחיים. וזולגות ומרטיבות את הפנים.

בדיוק כמו מילים בתוכי שאני לא רוצה לומר אבל הן פשוט מנסות לצאת לי מהלב ולפרוק את המתח והעצב. אז יוצאים לי כמה משפטים וגם אותם אני בוחרת בקפידה כדי לא להתפרק לגמרי ולהרוס שינה טובה אחרי יום מייגע ומתיש.

וזהו.
זה יעבור, כמו כל דבר בחיים.
מחר יום חדש וכל יום השמש זורחת מחדש. ובכל יום יש הזדמנויות חדשות.

אני אוהבת אותי ויש לי אותי לנצח.

לב גדול.