הלילה שבין שישי לשבת הוא הלילה של המחשבות.
זה הלילה הראשון בשבוע שבו אין לי משימות, אין לי מחויבות, אין לי מטלות ואין לי אחרי מה לרוץ.
אז התת מודע שלי קורס ונכנע לתחושות הכואבות.
בכל לילה כזה אני חולמת עליך, מתעוררת מהבהלה ונרדמת שוב לחלום על שכאבה נפשי.
חולמת שאתה אוהב אותי, נוגע בי, מתנצל, מתגעגע.
ואני מתועתעת, נרגשת, רוצה לחבק ולנשק ולהתמסר שוב.
בחלום אני מרגישה אותך בכל גופי, כאילו הוא היה אמת.
אבל אז מתעוררת ומבינה שזה הלב המדמם שלי שמתעתע בי כדי לחוש קצת הקלה.
היום בלילה חלמתי חלום כואב שוב. על כמיהה ואהבה.
התעוררתי ומיד הרגשתי בגופי שאתה לא ישן לבד. ידעתי.
ובמקום לצלול שוב לשינה עמוקה, צף הכאב וזלגו הדמעות.
שאלתי את עצמי איך אתה יכול?
איך יכולת לנטוש אותי? אחרי כל מה שעשיתי ונתתי?
אני כל כך כועסת עליך, אתה פגעת בי כל כך.
השארת אותי מאחור שבר כלי, מרוסקת וכואבת.
אף פעם לא הרגשתי ככה.
שמישהו פוגע בי מתוכי. מהמקומות הכי קרובים אליי.
איך יכולת לעשות לי את זה?
נתתי לך את כל חיי. השתניתי בשבילך.
נתתי לך את כל הלב שלי, את הלב הזה שהתרסק לא מעט ואתה ידעת את זה.
את הלב שהבטחת לשמור עליו.
בטחתי בך והאמנתי בך ואתה פשוט נטשת אותי.
הפקרת אותי מאחור בזמן שאתה ממשיך הלאה.
לא משנה כמה היה לא פשוט, לא ויתרתי עליך.
ועשית דברים כל כך מחרידים ואני סלחתי לך פעם אחר פעם בסיטואציות שלא ראוי שאכתוב אותן כאן.
וכל אחת מהן היא צלקת על הלב שלי.
זו הייתה טעות לסלוח, אבל אהבתי אותך יותר ממה שאהבתי אותי.
אני האמנתי בך. הקשבתי למילים שלך ובחרתי להתמסר אליך.
גם אחרי כל הצעקות וכל המילים המחרידות וסדרי העדיפויות שלך והמניפולציות הרגשיות והזלזול והחוסר כבוד.
וגם אחרי שכתבת לי שאתה פאקינג אוהב אותי הלכת ושכבת עם מישהי אחרת ארבעה ימים אחרי - אני האמנתי בך!
אני בכיתי שם ואתה חיבקת אותי וניחמת כאילו שזה מישהו אחר פגע בי, אבל זה היית אתה שפצע אותי שוב ושוב.
איך יכולתי להמשיך להאמין לך?
טעיתי כשעשיתי את זה.
אחר כך נכנסת ללופ רע ואני רק ניסיתי להיות שם בשבילך יותר.
לא משנה כמה שאבת אותי ולא משנה כמה לא ראית אותי וראית רק את עצמך ולא משנה כמה איבדתי את עצמי - הייתי שם בשבילך ודרשתי מעצמי עוד ועוד שלא בצדק.
והמחשבה עליי בתקופה הזו אפילו לא עברה לך בראש. המחשבה על מה עובר עליי ועם מה אני מתמודדת.
באותה נקודה בדיוק, שנה קודם לכן, אתה לא היית שם בשבילי. להפך.
גרמת לי להרגיש לא ראויה, מטרידה, מעמיסה. נטל.
פחדת ממני. פחדת מהקושי שלי. נרתעת. הלכת אחורה והשארת אותי להתמודד לבד.
כשהגיע תורך לא פחדתי מהקושי.
בחרתי כל יום ביומו להוכיח לך שאני שם ולא עוזבת. כל יום חשבתי איך להיות טובה יותר עבורך!!!!
ועכשיו,
אתה דואג לעצמך, משאיר את הכל מאחור, שם בצד את כל הכאב והדמעות שלי ומתקדם הלאה.
מטייל, מבלה, נהנה, מכיר נשים, שוכח.
אני כבר מצליחה לדמיין איך אתה מספר על המערכת יחסים הקודמת שלך וכמה היה לך קשה.
נקי ממצפון ונטול מאשמה.
בטוח שלקחת את ההחלטה הנכונה עבורך.
בזמן שאני כל יום ביומו אוספת חלק ועוד חלק כדי לתקן את הלב השבור שלי שניפצת לרסיסים.
ואתה אפילו לא מבין ולא יודע מה עובר עליי.
אתה פגעת בי אתה שומע?
אתה גמרת אותי.
את כל האמון שהצלחתי לקושש בדרך האימתנית שעברתי זרקת לפח.
הוכחת לי שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד.
אתה בעצמך, שאהבתי אותך בכל לבי והייתי שם בשבילך יותר מכל פעם אחרת שהייתי צריכה להיות,
אתה שאמרת את כל המילים הנכונות ונגעת לי בלב בכל חלק וחלק - ריסקת אותי.
אז מי לא ירסק?
אתה אהובי שברת לי את הלב.
שברת אותו אחרי שהאמנתי בך ואהבתי בכל מאודי.
אז מי לא ישבור?
