תמיד היו לי תחושות מעורבות לגבי חיבתי אל הים.
הוא הפחיד אותי והפליא אותי באותה נשימה.
הוא קסום ומאיים גם יחד.
מרחוק הוא נראה מאוד מכיל ורגוע.
עוטף.
הכחול האינסופי שבו מייצר אווירה שלוה ונינוחה.
אווירה של ביטחון.
אוסף הגוונים מפיץ נינוח של רומנטיקה וקירוב לבבות.
השתאות.
כל כך נעים לצפות בו.
כשמתקרבים אל החוף לצפות מקרוב
נהנים מרחש הגלים העדין והמרגיע,
מתמונת הגלים המתנפצים אל החוף
ומהשובל העדין של הקצף הלבן לשולי האינסוף.
פסטורליות.
המים הצלולים, הצדפים, החיים שמתחת למים.
כל זה מייצר בי תחושה של הערכה רבה כלפיו ורצון להיות חלק ממנו.
רצון להתמסר אליו ולתת בו אמון.
אבל הים, כמו גם האהבה, יכול לסחוף אותך איתו לאן שרק ירצה.
מבחוץ הוא שלו אבל מפנים הוא טעון ומבעבע.
בפנים מתחוללת סערה שמחכה לרגע להתפרץ.
אתה מלא ביטחון בעצמך, מתמסר לנוף הפלאי ומוקסם מהצבע
ואז מבין שהים הוא איתן טבע חזק מאוד ומאיים.
כמה שהוא יפה הוא מסוכן.
ברגע אחד תוכל למצוא את עצמך מבוהל ונתון לחסדיו.
לרגע שיבחר להיות שלו שוב או מתפרץ.
היום נסעתי לים אחרי הרבה זמן שלא.
ישבתי על החוף שעה ארוכה.
התפעלתי מהיופי והוא שבה אותי בקסמיו.
הגלים היו גבוהים וגדולים וחששתי, אבל לא נתתי לזה להרתיע אותי.
רציתי להרגיש.
החלטתי להיכנס פנימה לבדי.
עושה את דרכי מהחוף אל המים, צעד קטן ועוד צעד קטן.
נשארת קרובה אל החוף.
תמיד עם רגליים על הקרקע.
מנסה לבנות איתו את האמון והביטחון שאני זקוקה לו.
תולה בו את תקוותי.
מצפה בקוצר רוח לתחושת שלווה ורוגע שלה ייחלתי זמן רב.
אז התמסרתי אליו.
נהניתי לתת לו לקחת אותי לאן שירצה.
נהניתי לתת לו לעטוף את כל גופי ולזרוק החוצה את המחשבות.
נהניתי להיות שלו.
נתונה לחסדיו ולכל שיבקש.
וברגע אחד קטן,
כשכבר הייתי בטוחה בעצמי לצד החשדנות כלפיו,
כשהפניתי גב לאינסוף ולעצמה,
הגיע גל ושטף אותי.
נבלעתי פנימה ונזרקתי על האדמה.
נחבטתי בבטן ובלעתי קצת מים.
הצלחתי לקום ולהתאושש ושוב הוא הגיע ושטף אותי.
שניות ארוכות שנראו כמו נצח.
זה התפוצץ לי בפנים.
פחדתי להיפגע, אבל רציתי לחוות.
מטרים ספורים מחוף המבטחים, לא עמוק מאוד
אבל מספיק עמוק כדי שתישאר לי חבורה מדממת וכואבת בצד הבטן מהמפגש עם האדמה.
יצאתי מהים לא כמו שנכנסתי,
אמרתי תודה שיצאתי בכוחות עצמי, על שתי הרגליים עם לב פועם.
שטפתי את הפצע בעדינות במים נקיים וספגתי את הדם.
ישבתי על החוף, לקחתי שלוק מים קרים.
נשמתי.
חשבתי.
והחלטתי.
החלטתי לא לתת לחוויה הזו לצבוע את אהבתי אל הים בצבע מר ומאוכזב.
החלטתי שבפעם הבאה, אכנס לים רק כשאהיה בטוחה בו שלא ויהפוך אותי בתוכו ברגע שאפנה את הגב.
שבפעם הבאה, אתמסר לאהבה רק כשאאמין בה שהיא לא תזרוק אותי על האדמה שוב ותוציא אותי ממנה חבולה ומדממת.
החלטתי לקום ולהילחם בעצמי לא לחשוש ולומר שתהיה פעם הבאה.
והבטחתי לעצמי שהפעם הזו תהיה טובה יותר.