בכל לילה, לפני שאני עוצמת את העיניים, אני מדמיינת איך זה היה לו היינו יחד.
בכל צעד שאני עושה אני חושבת האם הייתי נוהגת כך או מה הייתי עושה אילו היית לצדי.
לפני שאני נרדמת, מדי לילה בלילותיי, אני מדמיינת את השפתיים שלך נוגעות בשלי. אני מדמיינת נשיקות רטובות בהן הלשונות שלנו מתמזגות ואנו מחליפים רוק בתשוקה. נשיקות מלאות התלהבות עד כדי שטפי דם ושפתיים נפוחות.
אני מדמיינת את הידיים הגבריות והסקסיות שלך מטיילות על גופי, מצמררות אותי, מרטיטות אותי.
מגע ידך שלא עוזב אותי לרגע מלווה אותי בכל לילה, מלטף לי את הלחי, מעביר אצבע על השפתיים, יורד מטה וחופן לי את הישבן.
כל לילה אני תוהה האם אזכה לחוש שוב את גופך. האם אזכה להתענג בעוד לילה מטריף חושים.
אני באמת תוהה. אם אי פעם עוד נתראה או נדבר, או שמא הכל יחלוף כך עם הרוח כמו שעלים נופלים בשלכת.
אני תוהה אם זהו סוף הסיפור. אם זמננו תם והגיע אל קיצו.
אני תוהה אם אי פעם תוכל לאהוב אותי כמו שאני אוהבת אותך או שבכלל ההפך וחלפתי מזכרונך.
אני מקווה בכל לבי שאתה מתייסר ומתגעגע לפחות כמו שאני. אני מקווה שאתה מרגיש בחסרוני, שאתה כואב על כך שאין לך את מי לשתף ועם מי לחלוק. אני מקווה שאתה פצוע כמו שפצעת אותי.
שאתה כאוב על כך שאין עוד מי שיאהב וידאג לך כמו שאני עשיתי.
אני מקווה בכל לבי המיוסר שאי פעם תתחרט על איך שהתנהגת ונהגת בי, על הצורה שבה פצעת אותי, על כך שויתרת עליי, על שגרמת לי לבכות אין סוף פעמים.
לעולם תהיה חלק מלבי השבור. לעולם.
ולו רק כי לקחת ממני חלק שלעולם לא אצליח להחזיר ופצעת בי פצע שלעולם, אבל לעולם לא אצליח לרפא.
