על החיים, המוות ומה שביניהם.

"אני אגיד לך חד וחלק פעם אחת.

פשוט רוע לב.

את קרה מאוד. איזה קור יש לך.

איזו אכזריות.

את לא מתביישת?

את צריכה להתבייש.

תתביישי לך.

איזה לב רע..

את לא מתביישת? תתביישי לך.

אני אמרתי את דבריי.

תתביישי לך.

יבוא יום ההקלטות האלה ישמרו, את תצטרכי אותי עוד הרבה.

הרבה מאוד."

אני יושבת במרפסת, שומעת את זה שוב ושוב ולא מאמינה.

אני מתביישת לכתוב את המילים האלו אפילו לעצמי.

יש לי לב רע?

איך את מסוגלת להגיד לי דבר כזה? איך?

איך אני אמורה לתת אמון וביטחון בבני אדם כשזה מה שאת אומרת לי?

אחר כך אני מתפלאת למה אני לא נורמלית...

אני חסרת מילים. מנסה להבין איך אפשר.

איך את יכולה???????