בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

קצ'

It must be considered that there is nothing more difficult to carry out, nor more doubtful of success, nor more dangerous to handle, than to initiate a new order of things.
(The prince - Machiavelli)
לפני יום. שני, 15 ביולי 2019, בשעה 02:03

בסופו של יום, כשהחשיכה ירדה ולאף-אחד אין צורך להסתיר את פרצופו האמיתי,
בינו לבינו, גבר נמדד באיך שהוא יוצא ממשבר.
המציאות, לא אכפת לה איזו מסיכה אתה עוטה במהלך היום, היא מנחיתה עלינו את מכותיה בלי הבדל דת, גזע או מין, או מין...
גבר לא מוגדר על-ידי אחרים, הוא לא נבחן במה שחושבים עליו; אם הוא חש צורך להוכיח את עצמו למישהו אחר, סימן שיש לו חוסר, בעת שגבר מהותו להיות לעולם חוסן.
גבר, צריך להיות שלם, לדבוק באמת שלו ללא פשרות, לרדוף ולהשיג אותה באמוק, כנגד כל הסיכויים.
האיש היחידי שהוא צריך להיות מחובר אליו במאה-אחוז, זה הוא עצמו.
 מיהו אותו גבר שהצליח להשיג ריבונות אמיתית על עצמו?
אותו אחד שיש לו ביטחון-עצמי ומסוגלות; והרי כשתמו כל הקיצים ואנשים מוצאים עצמם עובדי-עצות, זה בדיוק האדם שהם יפנו אליו, זה שבודאות, ימצא את הפתרון.
ולא אשגה לכתוב שזה מעיד שהוא יודע כל, ממש לא; אלא שהוא יודע לשאול את השאלות הנכונות ובטוח לחלוטין שהוא ידע מה לעשות כשהוא ימצא את התשובות והיו סמוכים ובטוחים שהוא ימצא אותן!
 לכן כשרוצים למדוד גבר באמת, צריך לבדוק כיצד הוא יוצא מכל משבר שהחיים קראו לדרכו.
אם הוא קם, מנער את האבק בהינף יד נינוח וממשיך להתקדם קדימה בראש מורם, גאה ובמבט נעוץ על המטרה כמו טיל-מבוית ורוחו לא נפלה, אזי שהוא גבר שבגברים.
זה יסודי, כל זכר שרוצה להיות מוביל ולא מובל צריך להיות חדור בתחושת שליחות, אתה מבין שהחיים שלנו על האדמה קצרים (ומי יודע מה מצפה לנו אחרי?)
ולכן, אתה יודע שיש לך זמן קצר להותיר את חותמך, להשאיר את טביעת-הרגל שלך בהסטוריה עליה בחרת להשפיע.
או שתתרומם מהמכשלה ותלמד מה שצריך, בין אם עשית שגיאה או שזה לא היה תלוי בך (ואם אתה גבר, תדע להודות שזה היה תלוי בך כל הזמן) ואז תקח את אותו הניסיון שעמדת בו ותתכנן מסלול מחדש, נכון ומדויק יותר לאותו היעד; ובסוף תשיגו בכל מחיר, כי אתה יציב תמיד בדרכך;
או שתשבר ותתיאש ותוותר על הניצחון העצמי, תשאר תקוע בעבר ואתה פשוט אינך ראוי.
אם הנך חסר עמוד-שדרה ואתה כעלה נידף ברוח, לא חזק מספיק להשאר בנתיב למקום אליו קבעת לעצמך להגיע, אז אינך גבר אמיתי בעיני.
 אנחנו לא צריכים להוכיח דבר וחצי דבר לאחרים, אנו רק צריכים להציב לעצמנו סטנדרטים שמתיישבים עם הערכים והאמונות שלנו ולא לנוח על זרי הדפנה עד שנדע בודאות שהגשמנו את עצמנו;
וגם אז, אנחנו הגברים, נהיה חייבים למצוא יעוד אחר, חדש שזו גישה סיזיפית, אבל היא היחידה שיש!

 

אני מעולם לא קיבלתי דבר על מגש-הכסף ואם להודות באמת, זה דווקא עשה לי חיים יותר הוגנים כי אני כל הזמן נאלץ להתמודד עם עצמי ועם הנסיבות.
כל העת קם לחבל בדרכי מוקש אחר ומותיר אותי עם אחת משתי ברירות, תלוי בגודלו -או למצוא דרך מחוכמת דיה לעקוף אותו, או לעבור דרכו מבלי לעצור, לחטוף את הריקושטים והמטרה מקדשת את האמצעים.
אז אמנם אני שורף גשרים ומעטים זוכים אצלי להזדמנות שניה, אבל אני תמיד, תמיד, חי אך ורק בצורה שאני שלם איתה לחלוטין; בלי פשרות ובלי התנצלויות ודבר לא יזיז אותי משם.


אני יוצא עתה לדרך חדשה ומחשבותיי כבר מזמן באופק, אין לי מקום לסחוב איתי חבילות של אנשים מעכבים אז אותם בני-אדם אתם יכולים לאחל לי בהצלחה ונפרד כידידים
למסע הארוך אך משתלם הזה אני לוקח איתי רק את מי שיאתגר אותי להתקדם ולהתעלות על עצמי, גברים ונשים כאחד ושיהיה לנו בהצלחה!

לפני יומיים. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 01:32

 יש פה איזה קטע מאד מוזר...

אתן, הנשלטות באתר וגם רבות מהאחרות, מתחלפות וכד',

רוצות שישלוט בכן רק שולט רציני, מבין בשליטה, אלפא אמיתי, מוביל כזה שבאמת חי את הדרך שלו וכו'..

עד כאו, הגיוני לחלוטין - מבין אתכן לגמרי.

 

ומצד שני כמעט כולכן, כותבות שאתן נשלטות רק כשאתן במצב-הרוח הנכון ב-mood המתאים וכן הלאה...

אז אני שואל?

למה אתן כל-כל מעריכות את תפקיד השולט, שאתן מבינות ששולט זה צריך להיות גבר שבאמת חי את זה ומתנהג בהתאם,

ולעומת-זאת, אתן כ"כ מזלזלות בתפקיד הנשלטת ששם זה כבר עניין של מצב-רוח, זה כבר לא מקום משמעותי כזה, כדי שתהיה לו קביעות שהוא יהיה טוטאלי; עד כדי כך אתן מזלזלות במקומכן בקשר?

 

 

עכשיו, כדי להמנע מראש מתשובות קלישאתיות, אני אדגיש את העניין העקרוני:

הייתי דפו-דפו עם לא מעט נשלטות בחיי, תמיד הייתי האדם הנכון הזה, החיבור הנכון, כדי שזה יהיה תמיד טוטאלי באופן הדדי 24/7.

מעט מאד מיחסי הזוגיות שלי, הסתיימו בגלל שהצד השני לא רצה - מה שגם צראה שהיה לרובן טוב להיות איתי במקום הטוטאלי.

אז כשאני שואל את השאלה הזו, אל תתנו לי תשובה שטחית ולא קשורה, כמו "זה רק עם האדם הנכון", לא על זה מדובר.

מדובר על כל אלו שטוענות שזה עניין של מצב-רוח, עניין של mood ו-whatever; אם זה לא זלזול במקום האישי שלכן כנשלטות ובחשיבות שלו, הסבירו לי מה זה כן?

 

 

*פוסט זה סגור לתגובות מיותרות, לא מקדמות או מועילות, סתמיות ולשטויות; כל תגובה שלא תורמת לדיון עצמו, תמחק

הפוסט הזה לא נועד להיות מצע לפרופוגנדה של "שולטים" -

תגובות של שיווק-עצמי גם-כן ימחקו לאלתר

לפני 3 ימים. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 15:12

 

 

 

 

 

איזה מהם הוא יותר הסגנון שלכן?

לפני 3 ימים. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 11:17

 

 

לפני 4 ימים. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 00:56

אזהרת ספוילר:

הפוסט הבא מכיל חומר רב מתוך המיני-סדרה המעולה שנקראת באותו שם של הפוסט הזה –

מי שעוד ירצה לצפות במיני-סדרה בעצמו (וכדאי לכם, רוב הסיכויים שאחרי הפוסט הזה זה מה שתרצו לעשות) – צריך לקחת בחשבון שהפוסט חושף הרבה מתוכן המיני-סדרה ואולי כדאי לכם מראש לדלג למסקנות הסופיות שלי עצמי שרשומות בסוף.

אזהרה: פוסט לא קל לקריאה, במיוחד לאנשים שכאן - יגרום לכם להסתכל לעצמכם עמוק בקרביים

***

 

הפוסט הזה הולך להיות די שונה מהדברים שכתבתי לאחרונה...

זה פשוט שהחוויה שהמיני-סדרה התיעודית הזו מעבירה את הצופה, היא משהו... שונה ועוצמתי שקשה מאד לתאר במילים!

במקרה הזה, כל מה שהיו צריכים היוצרים וזאת הם עשו בצורה מקצועית ומצוינת – זה רק לאסוף את החומרים ולחבר בניהם;

כי הסיפור עצמו, כל-כך מטורף מחד ומאידך כל-כך עדכני, שטוב עשו שפשוט נתנו לו להיות מסופר על המסך.

כמובן שלכל יוצר יש את האג'נדה שלו ולמרות שהוא מוצג בצורה כזו אובייקטיבית, ברור שהעריכה והשאלות שהיוצרים שאלו היו מגמתיות, אך זה ממש לא משנה במקרה הזה, כי כל פן של הסיפור הזה הוא מרתק מכל בחינה.

 

בקצרה, הסיפור מספר על נער שהתאבד, עד כאן משהו שהרבה שומעים עליו – רק שבמקרה הזה, הטענה היא שחברתו דחפה אותו לעשות זאת.

כשאני כותב חברתו, נכנס העניין האמתי בשל טיב ה-"זוגיות" שלהם.

שני הנערים המדוברים, גרו שעה זו מזה, הכירו במשך שנתיים ובל הזמן הזה, נפגשו פנים אל פנים אך ורק 5 פעמים!

כל שאר הזמן, הייתה חלופה של אלפי מסרונים סלולאריים בניהם.

כאן נשאלת השאלה, מדוע שחברתו של מישהו אשר פגשה בו אך ורק 5 פעמים במציאות, תרצה לדחוף אותו לקחת את נפשו בכפו??

כשעוברים על ההודעות שהחליפו השניים בניהם רואים רבבות מסרי אהבה (בעיקר מצד הבחורה) ו-'זגיות' שלמה, עם משחקי-מילים משותפים, שיתופים אינטימיים, והרבה מאד ציטוטים מעולמות הטלוויזיה והמדיה; ועם זאת, לקראת הסוף, רואים בחור שרצה להרוג את עצמו ובחורה שדוחפת אותו בבוטות מוחלטת לעשות זאת ואפילו מייעצת לו באילו דרכים לבצע את ההתאבדות ואיך להתגבר על ההסתייגויות שלו מפניה ועם זאת, גם הודעות אלו כולן, מלוות בעשרות הבעות-אהבה הדדיות שהחליפו בניהן (שוב, היא יותר ממנו).

ככל שהסרט מתקדם, עולות שתי גרסאות למה שבפועל קרה שם:

דבר ראשון ידוע, שני הנערים לקו בנפשם ברמה זו או אחרת והיו מטופלים על-ידי תרופות נגד דיכאון.

דבר שני ידוע, הבחור ניסה להתאבד מספר פעמים עוד לפני ובמהלך הקשר עם הבחורה, שטוענת שניסתה להתאבד פעם אחת.

דבר שלישי ידוע, בזמן התאבדות הבחור בעזרת גזים-רעילים בטנדר של סבו, הוא היה בשיחה טלפונית עם הבחורה, לטענתה שלה, הוא יצא מהרכב פעם אחת כשהבין שהפעם זה עובד באמת והיא מצידה הורתה לו לחזור לרכב מהר ולהשלים את הניסיון; אין אף הקלטה שמתעדת את השיחות הטלפוניות בניהם.

 

פה ההשערות מתפצלות לשני חלקים:

1. הבחורה ידעה לחלוטין מה היא עושה ובגלל שהיא הייתה בחורה בודדה שרצתה תשומת-לב, היא הובילה את הבחור להרוג את עצמו, כדי לקבל סימפטיה מסביבתה.

- בהקשר זה, אנו אכן יודעים שהיא הייתה שולחת אלפי הודעות נואשות לאלו שהיא החשיבה כחברותיה ומנסה להיפגש איתן ולבלות איתן והנואשות הזו רק הרחיקה אותן ממנה ומנעה מהן לפגוש אותה

- כמו-כן היא הייתה בולימית ואף חתכה את עצמה וגם זה הרחיק ממנה אנשים

- בנוסף, בעת שהייתה בקשר עם הבחור בזמן התאבדותו, היא כתבה במקביל לחברותיה שהוא נעלם לה והיא לא יודעת איפה הוא ולא הזעיקה לו עזרה

- אנו גם יודעים שלא הרבה זמן אחרי מותו היא מיהרה לערוך אירוע לזכרו; האירוע לא נכח באזור-מגוריו היכן שכל חבריו גדלו, אלא באזור-מגוריה על אף שחבריו התנגדו לזה והיא סירבה לשנות את המיקום; היא מיהרה להשוויץ בפני חברתה שהאירוע יוצא לדרך והיא מפורסמת ובמהלך האירוע היא נראתה מחויכת ושמחה בין כל המשתתפים

- לבסוף אנו יודעים שהבחורה הביעה לא פעם ולא פעמיים את אשמתה על התאבדות הבחור ועל זה שהיא יכלה לעצור בעדו ולא עשתה כן

 

2. הגרסה של ההגנה מתבססת על פסיכיאטר שהם שכרו במיוחד, אשר טוען שהתרופות נגד דיכאון שניתנו לבחורה (בשילוב עם גילה הצעיר, מחלת-הבולמיה שלה ועוד מספר טיעונים פסיכיאטרים),

גרמו לה לתופעה שנקראת "שיכרון לא רצוני" (תופעה שאין על עצם קיומה קונצנזוס בעולם הפסיכיאטריה – חלק תומכים בקיומה וחלק לא) ולכן, הובילו אותה לאיבוד מוחלט של כל קשר עם המציאות ואיפשהו בתפיסה המעוותת שנגרמה לה מכך, היא באמת האמינה שהיא עוזרת לבחור.

- פה אנו יודעים שאין-ספק שהבחורה הייתה שקרנית כפייתית ואין לדעת מתי דיברה אמת ומתי לא; כשהיא טענה שהבחור אנס אותה פעם אחת, חברותיה לא האמינו לה כלל, היא הייתה אומרת דברים שקריים לחברותיה ואף לבני-משפחתו של הבחור בעת שבמקביל דברים אחרים קרו ואין כל הוכחה מוחשית שהיא אכן זו שאמרה לבחור לחזור לרכב

- כמו-כן אנו יודעים שהיא והבחור דנו הרבה בנטיות האובדניות שלהן ובהתחלה היא ניסתה כנראה להניע אותו מזה ורק בהמשך דחפה אותו במפורש לבצע את זה (אולי, כי הוא כל לילה ויום כמעט הביע את מורת-רוחו שהוא לא מצליח לבצע את ההתאבדות)

- אנו יודעים שהבחור אושפז על ניסיון התאבדות עוד לפני שהבחורה בכלל ידעה על נטיותיו האובדניות ורק מאז שהוא גילה לה הם התחילו להתכתב על זה כל הזמן; כמו-כן שהוריו התגרשו גירושים לאחר יחסים שכללו אלימות-פיזית ושאביו אפילו הפעיל כלפיו פעם אחת אלימות פיזית

- בנוסף אנו יודעים שהבחורה הייתה אובססיבית לגבי בחורה אחרת שהיא הכירה לפניו וסיפרה סיפור שלם על הקשר הרומנטי בניהן גם אחרי שהכירה את הבחור ועם זאת, הבחורה שהיא הייתה אובססיבית כלפיה הכחישה שהיה כל קשר ברמה כזו בין השתיים

- אנו גם יודעים שלמואשמת קוראים מישל והיא הייתה אובססיבית לחלוטין לדמות הבדיונית מהסדרה GLEE, אשר בסדרה קראו גם לה מישל והיא הייתה מאוהבת בבחור שלא החזיר לה את מלוא האהבה; אותו בחור שוחק על-ידי שחקן בשם קורי (כשמו של קרבן ההתאבדות) והוא השחקנית אשר שיחקה את מישל היו בקשר זוגי מחוץ לסדרה, עד שהוא מת ממנת-יתר...

מישל המואשמת, הייתה מצטטת לקורי הקרבן בהודעות שהחליפו, ציטוטים שהדמות מהסדרה באותו שם אמרה ומעבר לזה, ציטוטים שהשחקנית אשר שיחקה אותה באמת אמרה בראיונות!

מה שמראה כמה מישל המואשמת הייתה אובססיבית כלפיה

- לבסוף אנו יודעים, שעל-אף שהמואשמת הייתה מרעיפה אינספור הודעות אהבה כלפי הבחור שהתאבד ודיבורים על עתיד משותף ורומן מהסרטים; הבחור עצמו (קורי) היה משיב לה בהודעות סותרות שמזכירות סוג של אהבה-שנאה; כך שיכול מאד להיות, שכל הרומן האגדי הזה, בכלל היה פרי-דמיונה של מישל וקורי זרם עם זה, רק כי הרגיש שסוף-סוף מצא מישהי שהוא הרגיש שהיא מבינה מה הוא עובר.

ראוי לציין פה שהוא אמר לה במפורש לא להעז לגלות לאמו על הרצונות שלו להתאבד וזאת אחרי שאמו היא ששלחה אותו לאשפוז בפעם הרביעית שניסה זאת ללא הצלחה

 

 כאן לא אגלה, מה היה בסוף פסק-הדין ואיך מסתיים הסיפור; גם בשביל לא להרוס לחלוטין וגם כי ההחלטה לא הביאה לפתרון השאלה מה מהגרסאות נכון.

אני כן אכתוב מה אני רואה פה.

מה שאני בעיקר רואה בסיפור הזה זו מגמה קטלנית של עולם גלובלי שהולך ונהיה יותר ויותר מנוכר בעקבות החדשנות הטכנולוגית.    

בעצם, כאשר כל התקשורת בין בני-אדם נעשית בכתיבה דרך מסכים, מה הפלא שיש כל-כך הרבה קצרים בתקשורת?

קרוב-לוודאי שתפיסת-העולם הדמיונית שמישל יצרה לעצמה, נבעה רבות מזה שהיא תקשרה עם טלפון ולא עם בן-אדם אמתי רוב הזמן; כשכל התקשורת היא וירטואלית, זה לא מפתיע כלל שאתה תחיה במן מציאות וירטואלית...

בנוסף, במידה והשניים הללו היו מנהלים את כל הקשר פנים אל פנים, מרגישים אחד את השנייה, רואים את שפת-הגוף, נושמים ושומעים זו את זה באמת, הרי שלא הייתה מתקיימת הזרות הזו שמאפשרת למישהי לדחוף את מי שהיא מאמינה שהיא אוהבת למותו, במקום למנוע ממנו את זה בכל הכוח.

מעבר לכך – הרי שהשניים יכלו להיות הרבה-הרבה פחות בודדים, אם לא היו מקיימים קשר אך ורק דרך הטלפון ואולי במקום להתדרדר, זה היה הפתרון שלהם לשיקום!

אבל כשהמסכים מעצבים את חיינו וסדרות כמו  GLEE משתלטות על החיים של נערים שלא מצאו את מקומם בעולם שמחוץ לצגים הסינטטיים; אז אין זה מוזר כלל שהטירוף חוגג; כשלאנשים חסר מגע אנושי, הם מאבדים צלם-אנוש.

 

ובאותה המיני-סדרה, אנו רואים, איך שבכל פעם שהם יוצאים מבית-המשפט, אנשי-התקשורת עטים עליהם כניצים עם המצלמות ואף מפילים זה את זה בדרך, רק כדי להיות הראשונים שיקבלו את הסקופ –

הראשונים שימשיכו להזין את המסכים...

ואותם אנשי-תקשורת מסלפים עובדות ומשדרים ב-'חדשות' מסרים לא מלאים (כמו למשל, שמישל כתבה לקורי ב-SMS שהוא צריך לחזור לרכב הרעיל, אך החוקרים עברו על כל ההודעות בניהם ואין כל תיעוד של הודעה כזו אך ורק עדותה המוטלת-בספק של מישל, שהיא אמרה לו את זה בטלפון.)

 

אם זה לא מראה עד כמה המדיה מעצבת לכולם את תפיסת-המציאות, אז מה כן?!

אז בסדר, הטכנולוגיה שינתה את פני המשחק, יש לה את היתרונות שלה – נוחות, מהירות, סוג של חופש, מידע ועוד...

 אבל לדעתי הסיפור הזה מראה לנו, שמה שאנו באמת צריכים לשאול את עצמנו, זה האם זה שווה את זה??

 

אני יודע שהציניות הקרה הזו, חוסר-הרגישות והאמפטיה, הקלות בה אנשים פועלים מבלי בכלל לחשוב כי זו רק עוד לחיצת כפתור פשוטה,

עלתה כבר ללא מעט צעירים שנולדו לעולם הזה בחייהם וכנראה תעלה גם לרבים נוספים;

ובסופו של יום, הם כולם הועלו קרבן לאלילי שקר.  

לפני 4 ימים. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 13:45

לכל דבר ניתן להתייחס כאל סוג של מאבק -

בכל סיטואציה, כוח אחד פועל והאחר מגיב.

אמנות המלחמה האמיתית היא לנצח מבלי קרב:

שאלתם איך ניתן להשיג זאת?

במקורות שלנו התשובה:

"בתחבולות תעשה לך מלחמה"

 

באופן הכי פשוט -

גם כאן הגאונות האמיתית היא חשיבה מחוץ לקופסא.

אם אתה רוצה לנצח במאבק כוחות,

תצא מהכללים הקבועים של כוח מול כוח ותפעל במקום זאת במוח

אם הבסת את היריב עוד לפני שהקזת את טיפת הדם הראשונה - ניצחת.

 

 

לפני 5 ימים. רביעי, 10 ביולי 2019, בשעה 16:06

כמו ארנסט המינגוואי!

יכול לספר סיפור שלם בשש מילים ועוד לזכות על זה בפרס.

 

"For sale: baby shoes. Never worn.” 

(Ernest Hemingway)

 

והקטע, שאם הוא היה נולד אישה, זה לעולם לא  היה עובד :)

לפני 6 ימים. רביעי, 10 ביולי 2019, בשעה 02:01

 המילה העתיקה הזו ממשיכה להקסים אנשים, כולם מנסים לתפוס את משמעותה החמקמקה וללמוד מתוך מה היא נובעת...

פירוש המילה ביוונית, מרמז על פתרון אחד לחידה הגדולה - הפירוש "מתנת חסד", בעצם בא לתת לנו להבין שמדובר במשהו מולד; או שיש לך את הקסם, או שלא.

 

"From things that have happened and from things as they exist and from all things that you know and all those you cannot know, you make something through your invention that is not a representation but a whole new thing truer than anything true and alive, and you make it alive, and if you make it well enough, you give it immortality."

(Ernest Hemingway)

 

 ועם זאת, במדעים המתקדמים יותר מהפילוסופיה היוונית הארכאית - מדעי החברה (תורות הניהול והארגונים למשל), מייחסים למושג כריזמה פרשנות דווקא שונה ולכל החולמים, היא נרכשת לחלוטין :)

לפי גישות אלה, כריזמה יכולה לקרון מאדם שעושה משהו מספיק זמן, בהתלהבות ואהבה אמיתית לדבר, שבהתלהבותו הוא מדביק אחרים וסוחף אותם אחריו.

 

"Everyone sees what you appear to be, few experience what you really are."

(Niccolò Machiavelli, The Prince)

 

 לדידי כריזמה מורכבת מכל הנ"ל והרבה רזים נוספים - החל מהראפור (עוד מילה מהטלת, הפעם בצרפתית) וכלה ביכולת מופלאה של מספרי-סיפורים.

אך פה, דווקא האקדמיה ללשון עשתה לדעתי חסד עם המילה, כשקראה לה "קיסמה",

כי אני מאמין שכריזמה היא דווקא יותר מה שאנו מסתירים מאשר מה שאנו מגלים.

 גבר, חסר ביטחון-עצמי, אשר מרגיש כל העת שהוא צריך להוכיח את עצמו ולכן הוא כל הזמן משוויץ כטווס, במקום לשמור את הקלפים צמוד לחזה - לעולם לא יצליח ליצור את הקסם העוצמתי הזה.

 העצה שלי היא - בדקו עצמכם במראה, אם צריך תעזרו בה כדי להתאמן; אך תמיד זכרו שאם אתם רוצים להיות מובילים וכריזמטיים, אתם חייבים להיות אשפי חושים קודם כל!

 

 

דוגמה נהדרת לאמן-חושים כריזמטי באמת

 




דווחי על תוכן לא הולם