סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

back to hell

גן עדן זה לפלצנים
לפני 7 שנים. 1 בספטמבר 2016 בשעה 20:26

"את משוגעת!" צעקתי לעצמי בראש כל כך חזק, שהתחלתי לחוש מסוחררת.

"מ-ש-ו-ג-ע-ת" חזרתי

אוף שהקול הזה ישתתק כבר

אבל הוא המשיך

"את יודעת שאת עושה טעות! למה את לא עוצרת?"

הילדה הרעה שבי התחילה להתרגז ולחפש את הכפתור של ה-Mute כדי להשתיק את הקול המעצבן

"עזבי שטויות" היא התפרצה לדבריו של המלאך החמוד שבי שממש נפגע מחוסר הנימוס

"את ילדה... בת 20 סך הכל" לקח שאכטה מסיגריה והמשיך "על מה תחשבי בגיל 40 אם עכשיו לא תהני?"

המלאך המרוגז הדביק את המשקפיים לעיניו ורטן

"על מה?! על מה?! אולי על רגשות? אולי על אהבה? אולי תחיי חיים נורמלים בלי פצעים נפשיים ואכזבות, אולי-"

"ששש... תרפי... חיים רק פעם אחת. נו. קדימה. תעשי את זה כבר"

בעוד שני הקולות העקשנים שבי ממשיכים את הויכוח, שכלל כמה מילים מאוד לא יפות שאני אעדיף לחסוך מכם, הרמתי את עייני והבטתי קדימה.

ה"דילמה" שלי עמד שם, ממש מולי, במבט מתנשא וידיים גדולות, ההבטחות שהבטיח ריחפו סביבו והתנפצו בזו אחר זו. פפאף. פאף. פאף.

יחד עם קולות הפיצוץ עלו להן גם הדמעות.

להיכנס למקום הזה? המקום שהוא ההפך הגמור ממה שייחלתי לעצמי? ההפך המוחלט מהחום והלבן...

לתת לעצמי להישאב למקום הזה, השחור והקר, שמושך אותי כמו כריש לדם? 

האמת, אני כבר יודעת באיזה צד אבחר, אולי תמיד ידעתי.

הכאב הזה.. אחח.. כמה שהוא עושה לי טוב

זתאמרת, טוב רע.

הוא הדבר היחיד שגורם לי להרגיש

וטוב? חה. לא! טוב זה לחלשים... אהבה? אהבה זה לילדים...

אז כנראה.. כנראה שכדאי להפסיק לחפש. 

להשלים עם זה שהרגש היחיד שאי פעם ארגיש.

הוא כאב.

לפני 7 שנים. 26 באוגוסט 2016 בשעה 18:37

אתה שוכב מעליי, המשקל שלך מקשה עליי לנשום..

הרגליים שלי מלופפות סביבך, ידיים קשורות מעל הראש..

אני מרגישה את הנשימות שלך על הצוואר שלי, הידיים שלך עליי...

יד אחת מושכת בשיערי המלופף סביב ידך..

השנייה תופסת מתחת לאגן, מוחצת את העצם הזאת שאתה כל כך אוהב..

זה מכאיב לי...

אני גונחת מתחתיך ומרגישה שאתה מחייך... אתה אוהב להכאיב לי

אני מרגישה אותך דרך התחתון המרגיז הזה שלך,  מנסה לתלוש אותו עם הרגליים..אתה אוחז אותן חזק ומונע ממני..

איך זה תמיד מגיע למצב הזה? אני ערומה לגמרי מולך.. כולי שלך.. 

ואתה? אתה לבוש. בלתי ניתן להשגה..

עד שאתה רואה.. שאני חייבת.. שאני צריכה אותך עכשיו או שאתפוצץ.. ואז.. ממש אז

אתה פותח טיימר של נצח.. עד שאתה נותן לי לגמור.

לפני 7 שנים. 15 באוגוסט 2016 בשעה 21:34

אני פוקחת את העיניים ומסתכלת על התקרה.. סופרת עד עשר ומזדקפת במיטתי... המראה שמולי חושפת את בבואתי המבולגנת... אני מיישרת את הגופיה שהסתובבה ב180 מעלות וחשפה את שדי הימני ומפזרת את הצמה שישנתי בה.. ריח של שמפו מציף אותי ומעלה בי חיוך...מבזבזת כמה דקות בהתלבטות אם לחזור לישון ואז קולטת שזה קצת מוגזם לחזור לישון כשהשעה שתיים בצהריים ולא, לא קמתי משנצ. מתמתחת, מתמרמרת על הרגע הכואב הזה של היציאה מקודש הקודשים שלי, המיטה הנוחה והחלומית שלי, וקמה. 

אחחח בוקר טוב, זה בטח יהיה יום נהדר, אני אומרת לעצמי, וגשם הזלעפות על החלון מנפץ לי את האשליה. טוב, עוד יום להתבזבז בו בבית.

מדפדפת בטלוויזיה בתקווה שאמצא משהו מעניין לראות..

האח הגדול...הישרדות... המירוץ למיליון... עוד כמה תוכניות שמזכירות לי כמה בני האדם הם מטומטמים וכמה חבל שאני לא דולפין או משהו

אחרי שהחלטתי שהמירוץ למיליון זה לא לגמרי נורא אני יושבת, בוהה באנשים רצים ואוכלת קורנפלקס. איזה כיף.

דפיקה בדלת, דה פאק. זה מאלץ אותי להתלבש, אני שמה איזה שורט שהיה זרוק לידי ומתקדמת לפתוח את הדלת.

מציצה בחריץ, עומד שם גבר, דווקא נראה טוב, אני חושבת לעצמי.

הוא מחזיק ביד איזה פנקס, אוי מתרימים אני גונחת ומוציאה את ה20 האחרונים שנשארו לי מהמשכורת הנדיבה שצה"ל מחלק ופותחת את הדלת.

במבט מקרוב הוא נראה אפילו יותר טוב... אני סורקת אותו במהירות ומחייכת, מושיטה לו את השטר. הוא מסתכל עליי בתימהון.. "למה..את מביאה לי כסף?"

החיוך שלי מתחלף בסומק, אני מורידה את מבטי אל הפנקס שבידיו ואני רואה שמדובר בעלונים... פאדיחותתת

מה שלא משאיר לי ברירה אלא להכניס אותו כשהוא אומר שהוא רוצה לספר לי ולעניין אותי במשהו ש... איך הוא אמר?.. "ישנה את חיי"

הוא מתיישב ואני מעיפה את הקופסא של הקורנפלקס תוך מלמול/גידוף על האח השמנמן שאין לי..והוא מחייך במין מבט חכם ומעצבן כזה שמראה שהוא יודע שאני משקרת.. אוף.

הוא מדבר.. אני לא באמת מקשיבה... רק מסתכלת על השפתיים שלו זזות.. הגוף השרירי שלו זז יחד איתו.. מפתה אותי בכל תנועה... אוחחחח! מה יש לך?? תתפקסי.

"נכון!" אני פולטת פתאום.. הוא נעצר..מחייך... קצת מתקרב אליי..דאמט, למה ישבתי על אותה ספה? 

הוא ממשיך לדבר.

עכשיו הקול שלו נשמע שונה.. קצת עמוק יותר.. יכול להיות?

"בת כמה את?" הוא שואל פתאום.. אני מתעוררת מהחלום.. "אהמ..19.. עוד מעט 20"

"ואיפה ההורים?" 

"בחו"ל.. אני פה לבד.." הוא מחייך "ז'תאמרת! לא לבד לבד, עם אח שלי.." שיט.

הוא מניד בראשו.. מתקרב עוד קצת..

"את תמיד ישנה עם ג'ינס?"הוא שואל

ואני קולטת שאני עם חולצת פיג'מה ושורט ג'ינס.. מסמיקה.."לא, פשוט.. כשדפקת בדלת.. שמתי אותו מהר.."

מה? למה אמרתי את זה עכשיו?

הוא מחייך... מתקרב שוב.. אני מרגישה את היד שלו על הירך שלי.. הלב שלי דופק..

תרגעי! את כבר בת 20 ואת אישה בוג.. המחשבה נקטעת כשהיד שלו נוגעת בכפתורי המכנס שלי. אני קופאת. זתאמרת, לא זזה חוץ מהבטן התחתונה שלי שמתהפכת מהתרגשות.

אני נשענת קצת אחורה ומחכה שהוא ישען עליי.. היי.. למה אתה לא זז?

הוא נשאר זקוף, פותח לי את הכפתורים.. ולפני שאני מספיקה לפתוח את הפה תולש ממני את השורט. אני מולו עם חוטיני וחולצת פיג'מה.. המומה מכדי להגיב.

קומי ילדה, הוא פוקד. ואין לי מושג למה. אבל אני קמה.

הוא מעביר עליי את המבט, בוחן אותי, מלמטה למעלה.. מחייך לעצמו.. קמטים קטנים מופיעים בצידי עיניו..

גאד... בן כמה הוא?

"מה את עושה כשההורים לא בבית?" הוא שואל

אחרי כמה שניות שמרגישות כמו נצח אני נזכרת איך לדבר.."אהמ.. טלוויזיה.. חברים...רגיל"

הוא קם, פאק, הוא ממש צמוד אליי, אני מרגישה את הזין הקשה שלו דרך הג'ינס. 

תורידי חולצה, הוא מצווה. הבל הפה החם שלו על פניי.

אני מושכת אותה מעליי וזורקת אותה לידי. 

תסתובבי, הוא שוב מצווה ואני לא מהססת. הוא תופס בפרקי כפות הידיים שלי. חזק. מובילל אותי לאנשהו.

נעצר ליד השולחן בפינת אוכל ודוחף אותי עליו, חזק. 

פלג הגוף העליון שלי נוחת בבום כואב על השולחן. אני צועקת והוא מפליק לי בתחת. "שקט ילדה!" ואני שותקת.

מה אני עושה מה אני עושה מה אני עושה

יד אחת שלו מחזיקה את הידיים שלי חזק מאחורי הגב...עם היד השנייה הוא מלטף לי את התחת... הוא תופס את החוטיני השחור שלי ומושך..פאקק זה חזק.

"היי! תקשיב!" אני מנסה לקום

עוד הפלקה. ממש חזקה. אני צועקת "אחחחח!"

עוד אחת. אי!

"מתי תלמדי לשתוק?" הוא שואל ונותן לי עוד אחת

אני מבליעה צעקה.. הישבן שלי פועם.

"ילדה טובה" הוא אומר בקול צרוד ומפשיל ממני את החוטיני.. נותן לו ליפול לרצפה... אני מרגישה את היד שלו יורדת באגרסיביות אל בין רגליי.. אני שוב מנסה לקום.. הידיים החזקות שלו לא מאפשרות לי לזוז.. הוא מתעלם מההתנגדות שלי ומחדיר אליי בבת אחת 3 אצבעות.פאקקקק.

"רטובה" הוא אומר... כאילו לעצמו

"תפסיקי לעשות הצגות" אומר שוב..

"תשתקי ילדה והכל יהיה בסדר"

הוא מוציא ממני את האצבעות ומרים אותי מהשיער.. מסובב אותי אליו.. אני מסתכלת עליו מבוהלת..

הוא שוב מחייך את החיוך הזה.. ררר 

אני אוזרת אומץ ומסתכלת עליו במבט אמיץ כזה.. הוא צוחק ודוחף אותי אל הרצפה..

"על ארבע" הוא מצווה

אני מתנגדת בכל הכוח... הוא סוטר לי.. חזק.. הצלצול של הסטירה ממשחך להדהד הרבה אחרי והלחי שלי פועמת..

"קדימה ילדה. על ארבע" הוא מצווה שוב ודוחף לי את הראש לכיוון הרצפה

אני יורדת. ערומה לגמרי.. הוא תופס לי בשיער ביד אחת וביד השנייה פותח את חגורת מכנסיו.

"תוציאי אותו" הוא אומר ומושך את שערי

אני פותחת את כפתורי מכנסיו ושולפת את הזין שלו

פאק. הוא גדול.

אני מתחילה להעביר עליו את ידי.. מכווצת אותה עליו... מהדקת... ומעבירה אותה מהביצים את הקצה.. הוא מתקשה בידי ואני שומעת אותו גונח חלושות מעליי..

"פתחי את הפה. תוציאי לשון." אני עושה מה שהוא אומר..

"ידיים מאחורי הגב" 

שוב. לא מהססת.

הזין שלו בפה שלי... אני מהדקת עליו את השפתיים.. מתקדמת עליו.. קדימה ואחורה... בהתחלה לאט.. ואז מהר יותר.. הוא תופס לי את הראש ועוצר את התנועה שלי

הוא מתחיל לדחוף אותו עמוק לפה שלי.. לתוך הגרון.. אני מרגישה שאני נחנקת.. מנסה למשוך את הראש אחורה... הידיים שלו משאירות אותי במקום ולא נותנות לי לזוז... אני מסתכלת עליו למעלה בעיניים דומעות מחנק... והוא מחייך ומגביר את הקצב... מזיין לי את הפה.. 

הרוק שלי נוזל החוצה... הוא לא מאט... קורע לי את הגרון.. חונק אותי... 

פתאום נעצר ואני מרגישה נוזל חם מתפזר לי בפה..

"שלא תעזי לירוק" הוא אומר

אני מהנהנת

הוא מוציא את הזין שלו ממני

"תבלעי" הוא מצווה "כל טיפה"

אני בולעת את הזרע החם שלו ומהנהנת

הוא מושך אותי מהשיער ואומר לי לא לזוז

ניגש לתיק שלו ומוציא כמה דברים.. אני מנסה לראותת מה יש שם אבל הוא עומד בזווית שלא מאפשרת לי לראות.. הוא מסתובב אליי ובידיים יש לו חבל ומין משהו שנראה כמו כדור גדול ושפיצי עם פקק..

 

הוא מחזיר אותי לשולחן וקושר לי את הידיים מאחורי הגב.. את הרגליים שלי הוא קושר צמודות לרגל של השולחן..

הוא נצמד אליי מאחור.. הזין שלו מעל ישבני.. ותופס בשתי ידיו את הפטמות שלי.. לש אותן.. חזק.. בין האצבעות שלו.. מושך למעלה בכוח.. אני גונחת.. מרגישה את הרטיבות זולגת במורד רגליי.. בין הרגליים הצמודות..

המשך יבוא...

 

לפני 7 שנים. 8 באוגוסט 2016 בשעה 11:33

קמת בבוקר? כל השאר זה בונוס.

בטח. תראו לי את המסטול שקונה את זה

כולם רודפים אחרי עוד. עוד כסף. עוד נכסים. עוד יופי. עוד סקס. עוד עוד עוד.

לפעמים בא לי לחיות בתקופת האדם הקדמון...

אם הצלחת לצוד את הדינוזאור שלך לארוחת ערב אתה מבסוט על החיים

ואם לא אתה פשוט רעב ועצוב. או מת

אבל במילא אתה יכול למות כל שנייה מאיזה חיה משוגעת אז מזה משנה

אתה חי את הרגע. נושם את האוויר. נוגע באדמה. נהנה ממה שאנחנו תופסים כמובן מאליו. 

חי כדי לחיות ולא חי כדי לקנות. 

מה אתכם? אתה חיים?

לפני 7 שנים. 6 ביוני 2016 בשעה 6:18

ילדונת.. למה אני כל כך אוהבת שהוא קורא לי ככה... כל כך אוהבת להרגיש קטנה לידו... להרגיש את העוצמה שלו.. בדברים הכי קטנים..

למה תמיד כשאני עומדת מולו האני החזקה שלי מצטמקת ל"ילדונת" שצמאה לרצות אותו?

למה זה מרגיש לי כל כך נכון להיות במקום הזה? ולמה זה מרגיש כל כך שגוי?

ולמה. למהה. אני שואלת כל כך הרבה שאלות?