לפעמים נוצרים מצבים אבסורדיים...
במיוחד כאשר שני הצדדים..מנהלים חיים וניליים במקביל...במסגרות מקובלות.
לא מצאתי את הדרך למנוע מהצד האחר שלי...את התחושה את ההרגשה שמשהו טוב מתחולל בי..משהו אחר קורה לי...ובמיוחד כשהצד האחר בכלל לא מבין מה עובר עלי..
ובטח ובטח לא יסכים לעולם שזה יקרה.
כן כמובן הכונה לאישה שבבית..או לבעל של השפחה מנגד.
זה לא עושה את זה פחות כיף..פחות מעניין ..פחות חזק...נהפוך הוא..
על פי הפתגם של מים גנובים...ימתקו..
זה הופך את זה להרבה יותר מעניין.
היום גילינו ששני הצדדים האחרים שלנו "יודעים" שמשהו אחר קורה לנו.
לא בטוח שיודעים ממש..אלא התחושה...משהו כמו אינטואיציה.
לומר שזה לא מאיים.? זה לא מלחיץ? או שמא רק מעורר מחשבות ..אשקר.
אבל מה שגיליתי באמת הוא...שכל מאמץ , כל בריחה קטנה...שווה ובגדול.
את שפחה שלי..
שווה כל מה שיצריך...ממני וממך.
לחשוב לאן אני מגיע יחד איתך..(תמונות בהמשך)...פשוט אי אפשר ללכת לאחור.
לדעת שאת המשחק שלנו, אי אפשר לעצור...
הוא חזק בעוצמה של צונאמי קטן כתוצאה בעוצמה של 10.0 בסולם ממתין..
ואני מוצא עצמי כל פעם מחדש..כל רגע..מחפש את המקור של הרעש..להסחף בגלי הצונאמי הגועשים ממך.
שפחה שלי..
את מהממת אותי כל פעם מחדש..
וכל מילה נוספת מיותרת...
אני.
לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2005 בשעה 13:24
