לפני 7 שנים. 27 בדצמבר 2016 בשעה 5:57
יום חופש בבית
ועכשיו נותר לבחור בין
ספר טוב
לקניון טוב.....
כשזה עמוק
כל מה שמפורסם כאןיש לו משמעות
לפני 7 שנים. 25 בדצמבר 2016 בשעה 20:00
פאףףףף
לפני 7 שנים. 23 בדצמבר 2016 בשעה 15:58
שיחת הטלפון נותקה, שניה של הלם ואז זה מתחיל....
בדיקה שהבית מסודר ונקי, המצעים מתוחים, מקלחת, קצת קרם גוף
ואז ההמתנה
סופרת את הדקות
עד שיגיע
עירומה
בקצה המיטה
מול הכיסא שלו
הטלפון מצלצל, הוא הגיע!
היא שמה את כיסוי העיניים
הדלת נפתחת
הצעדים שלו מתקרבים לחדר השינה
הוא מברך אותה לשלום
היא מחייכת
הוא מתיישב
היא שמה על הירכיים שלו את הראש שלה... שוקעת לתוך ריחוף
ואז זה מתחיל....
לפני 7 שנים. 22 בדצמבר 2016 בשעה 15:45
לפעמים כשהם מדברים, היא מספרת לו את הפנטזיות שלה. זה לא פשוט לה... היא נבהלת לפעמים שאלו הם הדברים שאותם היא מדמיינת.
והוא... הוא מבין ומכיל וגם קצת מפחיד אותה... הוא מצליח להוביל אותה למקומות רחוקים, גבוהים טובים.
מקומות שהיא מגיעה רק כשמדובר בו.
זה מוזר הם נפגשו בחטף רק פעם אחת, אבל היא מרגישה שהוא שם, מעין משענת.
וכשהם מדברים לעיתים היא מתחילה לאונן איתו, ויוצאים לה קולות מוזרים, יבבות, היא ניסתה לשלוט בזה, לעדן את זה, אבל היא לא מסוגלת
והיא גומרת
והיא מתנשפת
ומרחפת לה
ומעט מנמנמת
והקול שלו מחבק אותה
רוגע.....
לפני 7 שנים. 21 בדצמבר 2016 בשעה 19:00
הוא: אני ממש לא חושב שזו השפלה לגמור בפה ולבלוע, להיפך, זו מעלה, הופך את האישה למושא הערצה
אני: אישתך בולעת?
הוא: תירגעי, הא!! קצת כבוד, את מדברת פה על אישתי!!!
לפני 7 שנים. 21 בדצמבר 2016 בשעה 15:17
בולעת????
(תוהה מזה זמן.....)
לפני 7 שנים. 17 בדצמבר 2016 בשעה 11:03
אין לי קילומטרטז, ויש הרבה דברים שלא חויתי, אבל אני יודעת שלמדתי על עצמי כמה דברים, והם הגבול שלי.
כן, הגבול שלי הוא גבול רגשי ולא גבול פיזי. חלק מתמקדים בזה שהגבולות שלהם הם "לא חוקי" "ילדים" "נזק בלתי הפיך" זה גבול??? זה משהו שצריך לעלות בסביבה של אנשים נורמטיביים? ילדים???
משהו רוצה ביודעין לגרום לטראומה??
בתחת לא בתחת בולעת לא בולעת - עם שולט נכון הכל מגיע עם הלא נכון כלום לא מגיע...
אז הגבולות הריגשיים שלי הם:
1. אני לא מוכנה להיות במקום שאני מרגישה לא רצויה בו, מעמיסה, חופרת, מזיינת מוח ובכיינית. השולט, הדום, האדון, הוואט אבר, צריך לשמוח עד השמים שאני מסוגלת להביע בפניו את החששות שלי, התהיות שלי, החולשות שלי, הכעסים שלי, הדמעות שלי, הכל! זו האחריות שלי כנשלטת. בלי זה הוא לא ידע מה אני חווה איתו ולא ידע לנווט נכון. האחריות שלו היא לנווט להצמיח לדאוג ולהוביל, לראות את הנפש של הנשלטת שלו, את המעמקים.
2. אני לא אהיה במקום של פחד. אם אני רוצה לשאול, להגיד, להתייעץ, להבין אני מצפה שהשולט יתן מרחב יגלה סבלנות ויסביר לי. גם כשאני לא מבינה עד הסוף את הכוונה. ואני מבינה שהחלטה סופית היא של האדון
3. אני לא מטומטמת ואני לא מוכנה להיות עם מישהו שחושב שאני מטומטמת.
4. נכון, אני לא קלאודיה שיפר, גיגי חדיד או ג'יזל אבל אני לא אהיה עם מי שמתבייש בי.
אם אני טובה לחדרי חדרים, אני טובה גם לאיצטדיון....
5. אני לא מסתפקת בשליטה וירטואלית... אני חייבת קול, שיחה, קשב. אני מבינה שיש עבודה ועיסוקים וימים מטורפים גם לי יש, והכוונה שלי היא לא דבק, אבל רק מלראות את הצג של הטלפון עם השם "שלך" מקפיץ לי את הלב לגבהים אחרים....
תיגע בי בלב, אתן לך הכל
לפני 7 שנים. 17 בדצמבר 2016 בשעה 7:10
ומוכנה להתמודד
Ain't runnin' from myself no more
Together we'll win it all
I ain't runnin', runnin', runnin', runnin'
Runnin', runnin', runnin'
Ain't runnin' from myself no more
I'm ready to face it all
If I lose myself, I lose it all
לפני 7 שנים. 16 בדצמבר 2016 בשעה 11:50
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנידחות.
לפני 7 שנים. 13 בדצמבר 2016 בשעה 17:24
המניאק הבין.
הוא בן זונה
קיבל את התואר בכבוד.
סימסתי לו אחר הצהריים והוא ענה לי בוקר טוב. הוא עקץ אותי שרק עכשיו סימסתי לו. ואני המשכתי
משחקת אותה האבלה, ושאלתי:
"עכשיו קמת"?
נו באמת...
התעצבנתי עליו בבוקר וכמובן שהחלטתי שאני לא מסמסת יותר
לא עמדתי בזה....
בן זונה כבר אמרתי?
רתחתי עליו
גם קצת נעלבתי... מכל מה שכתבתי הוא בחר להתייחס לזה שקמתי בלילה?
אז החלטתי:
לא מסמסת יותר ("לא רוצה להפריע")
לא מתקשרת יותר (הוא עסוק)
בטח ובטח שלא אכתוב לו מנבכי ליבי - מה נראה לו שאתן לו קלפים עלי??
זהו נגמר! אין יותר! אני אראה לו מי אני!!!
אם אתם תוהים איך זה נגמר....
אכלתי את עצמי
כשנגמר לי המזון
סימסתי לו....
והמניאק, הוא הבין....