לפני 8 שנים. 13 בינואר 2016 בשעה 19:51
הערת בי משהו.
משהו שישן יותר מידי זמן.
הערת בי את הצורך להיכנע, להתמסר, לרדת על ברכיי, להסתכל עלייך מלמטה, לבקש, להתחנן....
הזכרת לי שאיני כזאת... שהדמות היא משחק, החיים תפאורה, האסרטיביות שלי... אך לא דרכי.
הערת בי ניצוצות שהיו רדומים יותר משנה.
הערת מפלצת שמתגרה... שתסתכל לך עמוק בעיניים ותחייך... הסטירה שלך? דלק.
גם השנייה, השלישית, הרביעית.
דלק לילדה הסוררת שבי,
עלבון לגורה העדינה שבי.
התדע לזהות מי מולך עכשיו?
אך האם תיקח את שלך ותלך?
האם תגרום לי להתחנן? אני ראויה בכלל?
התיקח אותי תחת ידייך? חסותך?
למד אותי דרכך, חנך אותי להיות שלך, גרום לי לזחול לכיוונך עיוורת.
אהיה כלבה טובה, מסורה, קשובה, כנועה.... מבטיחה.
אהיה שלך... בכל פינה של ליבי ומוחי.... האם תיקח אותי?
