ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

טוב לי אוראלי

לפני שנתיים. שלישי, 16 במאי 2017, בשעה 19:17

אני גם לא טובה בלהודות בזה.

אז יכול מאוד להיות, שטעיתי איתך.
כי בדרך כלל אני צודקת, ואתה יכול לשאול את האגו שלי.
איך אני אסביר לך את זה?
אני לא אוהבת להתקרב יותר מדי.
מפחיד אותי לחשוב שמישהו ירצה אותי, או חלילה יאהב אותי. בגלל מי שאני.
וזה נכון שכבר לא מתים מאהבה, אבל לך תסביר את זה למישהי שמעולם לא חוותה אחת כזו. גם לא לעצמה.
אז למה שאהיה ראויה?
הכי קל לחתוך.
"הנה, לא דיברת איתי שעתיים. ביי, תעוף מפה. אה, וכל המילים שאמרתי לך, זה... זה לא באמת!"
לא חושפים את כל הקלפים, ככה לימדו אותי.
ובחיים לא מודים שטועים.
אסור להראות חולשה.
ממשיכים הלאה.
והאמת, שבדרך כלל זה עובד.


רק שהפעם, אני קצת מתגעגעת.

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. שישי, 12 במאי 2017, בשעה 14:44

בכל פעם, לפני השינה, הייתי בודקת מתחת למיטה. הן אף פעם לא היו שם. אז בשלב מסויים, התגברתי על הפחד.
כשהתבגרתי, הפחד חזר, והפעם זה היה אף יותר קשה, כי המפלצות היו אמיתיות, וכולן לבשו דמות אדם.
כל כך הרבה מפלצות, שעד היום קשה לי להבדיל.
כאלו שליטפו לי את הרגל באוטבוס.
ואלו שנעלו את הדלתות כשתפסתי טרמפ.
אלו שלא הבינו, ש"לא" זה לא, ובכל זאת ניסו, כי לא משנה מה, אני תמיד רוצה את זה, הרי.
לא?
יש גם כאלו, שאומרות בלי בושה, שאם את מצטלמת בחוטיני, את מזמינה את האונס.
וכאלו שמשחררות הביתה מפלצות אחרות, כי לילדה אחרת לא היו את הכוחות להתעמת מולן.
או אלו שמאשימות אותך שהלכת לשם לבד.
או לכל מקום, בעצם. "אל תתפלאי אחר כך ש..." ככה המשפט הולך, נכון?
ולכל אחת מהמפלצות יש ספר חוקים מוזר כזה משלה, עם מיליון חוקים והוראות, שאומרים לך מה ללבוש, מה לומר, מה לשדר, מתי לצאת, ומתי לחייך, ועוד ועוד...כדי להימנע ממפלצות אחרות. וזה נהיה ממש מבלבל, כי לא משנה לפי אילו הוראות פעלתי, נכשלתי בכל פעם.
גם כשהייתי רק ילדה בת 16, כאשר המפלצת הראשונה ניסתה לתקוף אותי.

האמת, שאני עדיין אותה ילדה מפוחדת, שלא רוצה ולא יודעת, להתמודד עם העולם.
רק שהייתי מעדיפה לחזור לזמנים, שבהם פחדתי רק ממפלצות מתחת למיטה.

לפני שנתיים. שני, 3 באפריל 2017, בשעה 21:22

בצורה שבה אתה רואה אותי
הכל היה אחרת.
פעם אחת לראות אותי, דרך עיניך.
פעם אחת לא להרגיש,
את מה שאני באמת.

 

 

לפני שנתיים. רביעי, 14 בדצמבר 2016, בשעה 23:23

אם אינך יכול לתת לי את כולך,

אז אל תיתן לי דבר.
אני לא מבקשת הרבה.
רק את לבך, נשמתך, ואת מה שנותר.
טוטאליות.
מכיר?
אז חבל.
אל תחפש אותי.
אני לא צריכה אותך.
בכלל.

 

לפני שנתיים. שבת, 29 באוקטובר 2016, בשעה 23:00

כתם של נשיות
על הלבשה תחתונה
כתם אדום
של תקופה של עצירה
של מנוחה
מנצלת את הזמן לפנטז ולרצות
שתפרוץ אותי
למרות כל התחושות
המעורבות
תיגע בי. בתמצית נשיותי
תרגיש אותי
איך אני אישה גם עם פגמים
הרי אין מושלם.
הפגם הוא שיא השלמות
בוא תטעם אותי ככה


שלמה.

 

לפני שנתיים. שישי, 14 באוקטובר 2016, בשעה 00:29

אני מגיעה עם פתק להחלפה.

זה הסוף.
לא רוצה גם את ההתחלה.
למרות שהיתה יפה.
והמשיכה עוד יותר.
בהתחלה הבטחת לי
היום אתה חובט בי.
היום אני מקיאה את עצמי ממך
ועצמך ממני.
רק אל תשתמש בפתק להחלפה.

שלך.

 

 

 

לפני שנתיים. שבת, 8 באוקטובר 2016, בשעה 21:33

נשענת על הארון

עומדת על דרגש
מוציאה שמיכה של
חורף
ונמתחת
התחתון נתחב לי לישבן.
על הפלחים העסיסיים שלי
התחתון נראה כמו חוטיני.
אני מבליטה מעט את הישבן לחוץ
ומרגישה איך הדלת
ננעצת לי
מתחככת על הדגדגן
הלחלוחית זולגת כל הדרך
על הדלת לרצפה.

אוף

בא לי אותך בעמידה.

 

לפני שנתיים. שישי, 30 בספטמבר 2016, בשעה 23:36

ניחוח של סוף יום
ואני כמו שרועה על ענן
מחשבת דיבורים
ומדברת מחשבות
החרמנות תמיד מכה בי בלילה
ואז המחשבה והדיבורים מתערבבים
מעלים לי את סף הלחות
שמטפטפת על הירכיים
ואז אני רוצה את הלשון שלך
ואת הזין שלך
וגם את האצבעות
הכל ביחד
זהו.


אני רוצה שלישיה.

 

לפני שנתיים. רביעי, 28 בספטמבר 2016, בשעה 19:41

מתעוררת במיטה
עם התחתון הורוד.
התעוררתי עם לחלוחית
שהותירה כתם סקסי כזה


ואני מפליגה לי
רוצה את הלשון שלך שם
להשפריץ עצמי לדעת...


שוכבת

 

לפני 3 שנים. שלישי, 28 ביוני 2016, בשעה 23:03

אתה כבר לא מחייך אליי
אתה גם לא מקיש לי על הדלת
כדי שאפתח לך באישון ליל
כאשר בגדיך ספוגים במי גשם וטיפות אהבה שקרית
לאחר שזרקתי אותך בטיפשותי
אך תמיד אחזור לברירת המחדל שממנה הגעתי
אליך.
אבל אתה כבר לא שם
אני כן.
ואתה לא