משחקת

משחקת.
אולי משתעשעת?
מתעתעת?
בוחנת?
בודקת?
חודרת פנימה.
מנסה למתוח את הגבולות שלך
להרחיב את המנעד שלי.
לבדוק את רמת ההתמסרות
את נכונותן של
המילים
הכוונות,
הרצונות.
ולראות.
דמעות.
דמעות כאלו של סבל,
של מאמץ,
של שבירה,
של ניפוץ הנפש,
ופשוט להיות נוכחת מולך.
כשהמבטים מצטלבים
עם מבט נוכח, רגוע, יציב, בוחן, מסופק, רעב, צמא לעוד.
לעוד דמעה,
עוד אנקה,
עוד מלחמה פנימית שלך.
ואז,
שבירה,
התייפחות,
שחרור גדול,
דמעות זולגות ללא הרף
ושקט.

שששששששששששששש

ואתה יפה כל כך במקום הזה.
החשוף, הפגיע, הגדל.

ואני קמה,
אוספת את המתנות הקטנות שהענקת לי.
מלקקת דמעה דמעה,
מלטפת,
מרגיעה,
מרוצה,
גאה.

עד,
לפעם הבאה.