My Story

בשביל לשמור על מהלך חיים תקין, אני שומר על עקרונות מסויימים. כאלה שלמדתי מבית, כאלה שלמדתי מהסביבה.

אני אף פעם לא אפגע פיזית בזדון במישהו חלש ממני או באישה.
אני לא אתן לאף אחד לפגוע במשפחה שלי גם במחיר החיים שלי.
אני תמיד נותן צדקה, בכל צומת ויש לי גם כמה הוראות קבע קבועות.
טובה תחת טובה, עין תחת עין, שן תחת שן.
רכוש שלי, שייך לי, רק לי.

אני שומר על שיגרה יחסית עמוסה בשביל להעסיק את עצמי ולשמור על קשר עם הסביבה.
אני עובד בעבודה שאני תמיד מוקף באנשים, אני כל הזמן לומד משהו בשביל שהשכל שלי יעבוד שעות נוספות ואולי יתיש את עצמו, אני פעם בשבוע הולך למקום שמוציא ממני המון אגרסיות וכעס בשביל לא לשמור אותם בפנים.

אני לא תמיד מצליח.
לפעמים נשבר לי מהעמדת פנים הזו, אני תמיד משתדל שזה יילך לכיוון האדישות ולא לפיזיות. כבר יצא לי יותר מפעם להגיד לאנשים שפשוט לא אכפת לי. לבוס, למרצה, ללקוחות, לאישה. גם אם תקפצו מכאן עד השמיים ותחזרו, לא אכפת לי.

תסתכלו על זה מנקודת המבט שלי.
כל האנשים האלה. לקוחות, בוס, מרצים, חברים ללימודים, חברים לחיים, חברים מהצבא, אישה, משפחה.
אלה אנשים שלא אכפת לי מהם.
כן, אני יודע שצריך להיות אכפת לי, באמת.
אבל לא, לא אכפת לי.
הרגשות, רצונות והצרכים שלהם לא מעניינים אותי.

אז למה בכל זאת?
כי ככה צריך להתנהג.
שאלה אותי אתמול מישהי ״אם היית חי בעולם אחר,עם הדמות שהאמיתית שלך,בלי צורך לשים מסיכה, תתאר לי אותך,מי היית?״ עניתי לה ״רווק נצחי, מתבודד רוב הזמן, לא אדם טוב. בערך הפוך ממה שאני היום במציאות״.
רווק זה פשוט, אני לא יכול לאהוב ואין טעם לזוגיות.
מתבודד גם פשוט, אתם ובני אדם לא מעניינים אותי.
לא אדם טוב - תגידו לי אתם, אדם שחושב רק על עצמו, הוא טוב או רע?
בערך הפוך ממה שאני היום - על פניו, בחיים שלי אני כל מה שאני לא אבל מתחת למסיכה אני שומר על החיים התקינים האלה ועל השיגרה הזו רק בשביל שאוכל להשתמש בסביבה שלי לטובתי.

אני פשוט שקרן ממש ממש טוב.

מאז שהתחלתי את הבלוג קיבלתי מספר יפה של הודעות פרטיות. כל ההודעות הן מנשים. אז קודם כל, גברים - אם יש לכם מה להגיד ואתם מתביישים לעשות את זה בתגובה בבלוג אז הסירו דאגה מליבכם, אתם יכולים לשלוח לי הודעה פרטית, אני באמת עונה לכל מי שפונה בצורה שמכבדת אותי ואותו.

לגבי תוכן ההודעות.
הרבה פשוט ניסו להבין יותר לעומק או שהייתה להם שאלה ספציפית שבדרך כלל הייתה ״אז למה אתה כותב?״.
חלק מהן היו ברוח קרב של ״אתה בן אדם זבל/נבלה/כלב/בן זונה/____״ (הקיפו בעיגול או השלימו בעצמכם).
חלק סתם אמרו שהן קראו או שהייתה להן תובנה על אחד מהפוסטים.
ואחת עניינה אותי במיוחד, פנתה אליי בשביל להכיר אותי. בשביל קשר. ממש.

לגבי למה אני כותב, עניתי בקצרה למי ששאל בפרטי ואני מאמין שאני אעלה על זה פוסט מתי שהוא בקרוב.
לגבי אלה שהגיעו ברוח קרב, גרמתן לי לחייך, תמשיכו.
אלה שפשוט הודיעו שהם קראו - מגניב, תודה וזה.

אבל את, זו ששלחה לי הודעה למטרת הכרות, מה דפוק בך? למה?
שלא תביני לא נכון, זה יכול להיות נחמד להוסיף עוד חפץ לאוסף, במיוחד כזה שחושב שהוא מודע לאן שהוא נכנס אבל כמה טיפשה את צריכה להיות בשביל להיכנס לזה במודע? הרי לא יצא לך שום דבר טוב מקשר עם אחד כמוני. טוב, האמת היא שאני מזיין ממש טוב אבל אני לא חושב שגמירה שווה את מה שפוטנציאלית אני יכול לעולל לך.

אני לא פה בשביל לחפש זיון, קשר, בחורה או חפצים נוספים. אבל קחי בחשבון שאם את טיפשה מספיק בשביל להיכנס אליי לתיבה בשביל להכיר אותי - לא בטוח שאני אתנגד.

ההבהרה הזו היא לא ספציפית אלייך. היא לכולן.

בבקשה, אל תפנו אליי לגבי היכרות במחשבה שלא תפגעו או שיצא לכן משהו טוב מקשר איתי.
מאוד קל לי ליפול לדפוסי התנהגות של ׳חיזור׳ ומאוד קל לי להיראות שונה בפרטי, אני לא שונה. אם תכנסי איתי לקשר אני פשוט אנצל אותך ואסחט ממך כל מה שאני חושב שיכול לעשות לי טוב וכשתהיי לא מספיק אטרקטיבית בעיניי אני אזרוק אותך בלי להסתכל אחורה.

אם אחרי שקראת את זה את עדיין רוצה להכיר אותי.
אז את מוזמנת.

בניגוד לסאדיזם, אני חושב שנולדתי נטול רגש.
הייתי ילד מאוד מופנם, ההורים שלי אף פעם לא השוויצו בי או התגאו בי בפני אחרים - ובצדק. פשוט לא עשיתי כמעט כלום. הייתי משחק בצעצועים שלי בלי יותר מידי עניין בסביבה. בגילאי 8-9 שלחו אותי לכל מיני שיחות עם יועצות כי ״פשוט לא הגיוני שלילד אין חברים! הוא לא יכול להיות כל היום לבד, זה לא הגיוני!״.

לא הבנתי כל כך מה אמרה הבעת הפנים של אמא שלי כשהיא אמרה את זה. היא הייתה קצת מבועתת, קצת מפחדת, הרבה בוכה. הסתכלתי עליה קפוא.
היא הסתכלה עליי חזרה, אני לא בטוח למי מבנינו היה מבט חלול יותר. מבט שלא מבשר כלום, פשוט כלום.
זו הייתה אחת מנקודות המפנה בחיים שלי.

התחלתי לייצר אינטראקציות עם כל מיני אנשים בחיים שלי, אני זוכר שזה התחיל בזה שסתם ישבתי ליד אמא כשהיו אנשים בבית. לא הייתי בחדר יותר, הייתי לידה. הסתכלתי עליהם. בדיעבד אני מבין שלמדתי אותם.
לאט לאט התחלתי להיות יותר ויותר פעיל.
דיברתי, צחקתי, תקשרתי, התעניינתי.
היה נראה שאני בסדר, ״יותר מעורב״, ״רמת המעורבות שלו גדלה״ - הם קראו לזה. זה הוריד לי אותם מהראש ומנגד הבנתי שקשרים חברתיים יניבו תועלת בעתיד.

כשהייתי בן 13 אנסו קרובת משפחה שלי. זה התפוצץ כשהיינו יחסית הרבה בני משפחה באותו חדר, חלק היו בשוק, הבנות ניחמו וחיבקו, הבנים כבר תכננו איך תופסים הבן זונה ושוברים לו את כל העצמות. אני הסתכלתי עליהם מהצד, ידעתי שמגיע לה שאנחם אותה וגם הייתי מאוד בעד לתפוס אותו ולשבור לו את העצמות אבל לא הרגשתי כלום, הייתי חלול.
סימסתי לקרובת משפחה אחרת ״שמעת? אנסו את X״, זו הייתה ההתעסקות היחידה שלי עם האונס.
כבר ידעתי שאני מקולקל, באותה סיטואציה הבנתי שאני לא בר תיקון. כשקרובת המשפחה סיפרה על הSMS לאמא שלי והיא עשתה אחד פלוס אחד עם ההתנהגות שלי, אני חושב שגם היא הבינה שאני לא בר תיקון. 

אל תרחמו עליי, אולי נגזר עליי לחיות בלי לאהוב, להעריך, או להרגיש אחרים אבל אתם עבדים של הרגשות האלה.

כל פעם שאני מתחיל קשר עם בחורה חדשה אני מאוד אינטנסיבי בהתחלה. שיחות מרובות, על הכל. נדיר שאני מדבר ישר על סקס או BDSM. השיחות מאוד אינטנסיביות ואני גם הרבה מאוד פעמים מתאים את עצמי למה שהבחורה כנראה רוצה לשמוע.

המשפט הכי נפוץ שאני שומע מבחורות שאני בתחילת הקשר איתן הוא המשפט ״אתה תמיד יודע מה להגיד״. אני באמת תמיד יודע מה להגיד, פשוט עברתי כל כך הרבה כמוכן שאני מריח את הבחורה מקילומטר. אם זו נשלטת שכרגע רק מפנטזת אז אני מבטיח שהכל יהיה בהדרגה, שלמרות שהשליטה אצלי היא תמיד תוכל להפסיק ובמקביל מקנה לה את התחושה שאני כל כך מצפה ממנה שהיא לעולם לא תאכזב ברגע האמת. (קרי- לעולם לא תפסיק אותי).

אם זו נשלטת ותיקה אז אני נותן לה תחושה שהניסיון שלה הוא יתרון ולא חיסרון. מקנה לה תחושה שאני שונה, מיוחד. ואת זה לא עושים במילים, עושים את זה בין השורות. במבט, בשתיקה.
יקומו הנשלטות הוותיקות שנמאס להם לשמוע מילדים על כמה שהם שונים, כמה שהם אחרים, כמה שהם יתנו להן בדיוק את מה שהן צריכות.
מנגד - מתי שהגיע אליכן לתיבת ההודעות מישהו שאתן הייתן צריכות לפנות אליו כי משהו בו ממש סיקרן אתכן והוא לא התנפל עליכן כאילו אתן הטרף הכי אטרקטיבי שהוא ראה אי פעם (ואתן לא, באמת). נפלתן בפח או לא?

זה לא עובד ב100% מהפעמים. יש נשים שבאמת פסיכולוגיה בשקל לא ממש עובדת עליהן. אני לא מתעקש עליהן, אני עובר לזו שאחריה. במילא היא כנראה לא שווה שאני באמת אתאמץ.

כמו בכל סיפור, גרוע או טוב. נתחיל אותו בהתחלה.
אני בן 25, נשוי.
אני בוגד באישתי
אני סדיסט ופסיכופת.
אני לא כאן בשביל ליצור אויבים, שונאים או להקשיב לכל מיני יפי נפש על כמה אני מסוכן לציבור.
בכלל, אני לא כאן בשביל להתגונן או להתנצל.
אני כאן בשביל לספר את הסיפור שלי. הוא לא בהכרח יהיה קשור לסדיזם או פסיכופתיה.
אלה תכונות שיש בי אשר משלימות את מי שאני בתור אדם על הפלנטה שלנו.

הכרתי את אישתי בגיל 14, היינו זוג בעצם מהיום שהכרנו.
היא אישה טובה. היא מבשלת, מטפלת בבית, מזדיינת נהדר ועושה כל מה שאישה טובה צריכה לעשות.
אני לא אוהב אותה. אני איתה כי היא מספקת את הצרכים שלי. היא אישה מאוד נוחה לתמרון. בכלל, אני חושב שהיא השלימה עם מי שאני ומלחמות שהיו לנו פעם הפכו ליותר ויותר נדירות. רוב הקשרים של אנשים כמוני מסתיימים בפרידה, אני מאמין שאני ואישתי נתגרש יום אחד.
או שהיא סוף סוף תשים לב שאני בוגד בה, באמת, מרוב שזה קל אני כבר בקושי מסתתר או שימאס לה למלא את הצרכים שלי ולקבל חרא בתמורה.
למה חרא?
על קצה המזלג - אף פעם לא חיבקתי אותה כשהיא בכתה ומנגד - גרמתי לה לבכות המון.

קראתי המון מאמרים על כך שצריך להיזהר מאנשים כמוני ולהתרחק מהם. על כך שאני ודומים לי מניפולטיבים חסרי רגשות אשר יעשו הכל (כולל זיוף רגשות) בשביל להשיג את מה שהם רוצים ללא התחשבות באחר או חמלה כלפיו.
והאמת? זה נכון.

״כלפי חוץ עשוי אדם עם פסיכופתיה להקרין כריזמה וקסם אישי. יש לו יכולת חשיבה בשיקול דעת וקור רוח, התורמת לתפקוד גבוה ביומיום, גם במצבי לחץ. בניגוד להפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אדם עם פסיכופתיה שולט בדחפיו, ויכול למצוא דרכים מותאמות ומניפולטיביות כדי לספק יצרים לא מוסריים ולא חוקיים. הוא מתאמץ מאוד להגן על התדמית שיצר לעצמו בחברה. הוא אגוצנטרי, בעל דימוי עצמי גבוה, ושואף באופן גרנדיוזי להצלחה יוצאת דופן בתחומים שונים בחיים, ללא בסיס מסוים מבחינת יכולותיו הריאליות להשיג מטרות אלו.

פסיכופתיה מתבטאת בפגיעה ביחסים בינאישיים, רגשות והתנהגות. אדם עם פסיכופתיה לא חש אשמה או בושה על מעשיו, גם אם הם פגעו באחר, ומוצא דרך להסביר אותם באמצעות רציונליזציה, מניפולציה רגשית, האשמת אחרים או הכחשת מעשים אלו. הוא לא מביע אמפתיה כלפי האחר אף על פי שביכולתו לזייף אמפתיה. רגשות שונים שהוא מביע לוקים בשטחיות ורדידות יחסית. אדם עם פסיכופתיה עלול להשתמש במניפולציות שונות כדי להשיג את רצונותיו, ולשקר לשם כך ללא ייסורי מצפון.

באופן פרדוקסלי, לפסיכופתים רבים יש קסם אישי וכריזמה שופעת. הסבר אפשרי לכך הוא שלאורך חייו הפסיכופת אינו נרתע להתנסות במניפולציות מאחר שבשבילו הפעלת המניפולציה וחוסר מוסריות היא נטולת מחיר רגשי - הפסיכופת לא חש תחושת אמפתיה וכישלון וגם לא תחושת אשמה ובושה- חסר יכולת לקבל עונש רגשי על פגיעה באחר. על כן הפסיכופת מנוסה מאד בהפעלת מניפולציות על הסובבים אותו.״

(ויקיפדיה)

נעים מאוד להכיר.