׳לא הגעתי ליצור אויבים, באתי לספר׳.
הכותרת הזו נכונה. אני פה לספר, לכתוב את מה שיש לי, אתם יכולים לאהוב, לא לאהוב, להיגעל, להתחבר, להאמין, לא להאמין, לצחקק, לקחת ברצינות. זה לא משנה. אני יודע שקשה קצת לעכל אותי, זה בסדר, אף אחד מכם לא באמת חייב. אין כאן עניין של feed the beast או starve the beast, אני גם לא חושב שאני עונה להגדרה של טרול, אם אני מגיב לבלוגים אחרים (שזה נדיר), אני מגיב עניינית לכתוב. שוב, לא מחפש אויבים, יש לי מספיק. אני עונה לכל תגובה שמשאירים אצלי בבלוג, או עניינית לכתוב או בתודה. באותה מידה יכלתי לא לענות כלל אבל אני מקבל את התגובות כחלק מהחוויה השלמה של הכתיבה. אגב, אם יהיה לי פוסט עם 0 לייקים ו-0 תגובות, זה לא באמת ישפיע עליי, אני לא כאן כדי שתתעניינו בי.
אז למה אני כן כאן?
ברוב היום וגם תוך כדי כתיבת שורות אלה (בעבודה) אני עוטה עליי מסיכות, אני לא יכול להיות אני כי החברה לא תקבל אותי איך שאני. יש מעטים שכן יקבלו אותי ככה אך גם אותם אנשים - לא ירצו להיכנס איתי לקשר או לעשות איתי עסקים. אני לא מאשים אותם, אני גם לא הייתי עושה עם עצמי עסקים או נכנס איתי לקשר.
כנראה שהיה חבוי בי צורך לשחרר, צורך להיות אני מידי פעם ותחת מעטה האנונימיות אני יכול להיות אני. יש אמצע, שאתם נמצאים בו ואני קצת בקצה, קצת במקום שאתם מעדיפים לא לגעת בו, האני האמיתי צריך להיות מאושפז ללא קשר לאנשים נורמלים, לא בשבילי, בשבילם.
אני כאן בשביל לכתוב ואני חוטא גם בקריאה. אני לא מחפש פה לזיין, להתחיל עם בחורות או ליצור קשרים עם אנשים, מה שמאפשר לי להגיד את האמת כי אין בי את החשש שאני אפסיד מישהי מכן אם אני אפחיד אותה יותר מידי. להיפך, תפחדו, לא מעניין אותי. תגעלו, לא מזיז לי. תגידו שאני שקרן, חרטטן, מניפולטור, ילד קטן, בן זונה, כלב, באמת. אני בסדר עם הכל. הייתי מופתע אם הייתם מגיבים אחרת. יש גם סיכוי שעל הדרך אני דווקא עושה גם שירות. יכול להיות שהכתיבה שלי מרתיעה נשים מסויימות מכאן וזה גורם להן לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהן נותנות את הפרטים שלהן או לפני שהן מחליטות להתמסר למישהו.
הא, גילוי נאות, יש לי עוד כינוי כאן.
אחד ותיק, כזה שאתם אוהבים ומתחברים אליו, כזה שכבר נגע פיזית בבחורה או שתיים מכאן. מי שמכיר אותי אישית דרך הכינוי השני מכיר אדם אחר לגמרי. אבל אל דאגה, הוא כבר לא פעיל. :)