הכל שקר

פייק ניוז.

ביום הכי קצר בשנה

כאשר השמש טובעת

וממאנת להינצל

אני מזכיר לעצמי

שלא להיפרד ממי שצריכים

זה לפעמים 

יותר גרוע

מלהיפרד ממי שלא צריכים

בזוכרך את ציון
היה לנו גן נעול
על נהרות

הולכת את הגן לאיבוד
הייחוד הפך רבים
לא אבוא, לא אודה-יה

הכוכבים בחוץ
וקור הלילה
שלחו לי זמן
ומרחב

היום אני כבר לא מקרב את כל הגוף
על כן
לא אתלה את הכינור
על ענף של ערבה בוכייה
ואפילו אשכח
את שם
ירושלים

היינו בנמל המתוחם
היכן שהים שאולף
יורק על שוביו
בהצלחה מוגבלת

היו שם שלטים צבעוניים
עם אותיות אנגליות
או עם פונט קורן
שמתחסדים לעוברים
שגם שבים

קרוסלה סינית
שיעשעה ילדים ערביים
וניגנה שירי ארץ ישראל
מתוצרת אמא רוסיה

היה כיף במתחם
כי הכל היום
מתוחם
מדוגם
מתוכנן
מתואם
מזויין

אני לא נביא חורבן
אני מחכה
שיגיע

היא רצתה את הזין של אלמקייס

אבל לקחה את הזין של שטיין

היא רצתה ריגוש וגם יציבות

היא רצתה רוחניות וגם יציבות

היא רצתה דוגי במטבח וגם יציבות 

היא רצתה בנג'י של מאתיים מטר

יחד עם כסף בבנק כל חודש

אז היא לקחה את הזין של שטיין

בסוף לשטיין נמאס

והוא הלך

אז עכשיו היא מקבלת את הזין של אלמקייס

והיא כנראה מרוצה

כי אין לה שום מוסר השכל 

מהסיפור הזה

בכל רגע נתון אני מוקף בלפחות ארבעה אנשים שקוראים להם אסף

נִשְׁמָתִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים

הֲלֹא נְכוֹנִים

קִירוֹת הַקַּרְטוֹן מְרַשְׁרְשִׁים לִי

אֻמְדָּנִים שְׁגוּיִים

אַתְּ שֶׁמֵּעֵבֶר

שׁוֹאֶלֶת שׁוּב וָשׁוּב

הֲקָלוּ?

לֹא מַגִּיעַ לָך שֶׁאֲשַׁקֵּר לָך

אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לִגְמֹל אוֹתָך

מִלְּהַאֲמִין

הכי עצוב לי בלוויות

זה

הקלישאות 

גווך המתקמר
ממך אלי
ננעץ בי
בחריקת תורן
הזועקת אהבה

טפיחות בשר בבשר
שקשוק עצמות
חרחורים ושריקות
הם כמו רכבת דוהרת
המנפצת לוחות
של זיכרון צפוד

זכרותי שוקעת לתוך תלתלייך
אל ים שקט
של מתוק

הלילה
אני אוהב את עצמי
דרך עצמך
דרך גופך

נשכב שרועים ומתנשפים
מתק בעצמותינו
ויחד לא נתנגד
לכוח המשיכה

אני שומר את כל

הנגיעות שלך

במגירה מיוחדת

שנמצאת ליד המיטה

בטווח הרחה

או בזיכרון

בכל פעם שאני קצת סתיו

או כשאושר מרים ראש

אני שולף נגיעה מהמגירה

מסתכל

לעיתים נוגע

מחזיר בזהירות למקום

וחולם