מחשבות של דרומית

פעמיים כי טוב - כי התעוררתי ופקחתי את עיניי יש אנשים שהבוקר לא התעורר

פעימיים כי טוב- כי ליד המיטה מונחת קופסא יפה ובתוכה פתק עם ברכה מרגשת "אוהבת אותך אימוש שלי"

פעמיים כי טוב - כי היום אני בחופש , אז להתעורר מאוחר לא הרשתי לעצמי אבל אני מתחילה את הבוקר בסבבה, עדיין שוכבת במיטה, הקפה המהביל לידי ואני לוגמת ממנו לגימות ארוכות, אם הייתי מעשנת הייתי לוקחת עכשיו גם שאכטה ארוכה להעצים את ההרגשה הזאת שיש לי הבוקר.

פעמיים כי טוב - כי סתם בא לי שיהיה טוב 

יום טוב חברים תהנו מהבוקר המדהים הזה

היום הוא קרא אותי כמו ספר פתוח

הוא לא מכיר אותי,

מעולם לא נפגשנו,

לא דיברנו,

לא התנשקנו,

הוא הביט בי בעיניים בתמונה רחוקה וקרא אותי, את כולי, 

את מי שאני הטובה, הרעה, העוצמתית, החלשה ,

את הרצונות שלי את החסרונות שלי ,

את החומות שבניתי מסביבי שמרתיעה את כל מי שמנסה לחדור

הוא קרא את הכל .

זה מקסים בעיני שהוא יודע הכל.

היום היה יום קשה,

עצוב,

עטוף בבשורות רעות,

חבר שאיבד את אביו,

חברה שהתבשרה על מחלה קשה,

איך קמים מתוך האובדן הכאב והחוסר אונים הזה, איך ממשיכים הלאה?

קמים,

לצערנו החיים גדולים מאיתנו ואנחנו פשוט ממשיכים הלאה,

עוטים על פנינו מסיכה עם חיוך מאולץ,

משקרים לעצמנו ולסובבים אותנו שהכל מצויין

עד הנפילה הבאה, עד ההתרסקות הקרובה.

אני עייפה, עייפה מבשורות רעות, רוצה לעצום את עיני ולהתעורר לבוקר חדש

לבוקר עטוף בבשורות טובות.

"שבע בערב עדיין קר לי והוא לא בא אלי הוא לא בא

לא יודעת מה יש לי עדיין קר האם זה נגמר

 אל תבקש שאתחנן עכשיו אל תבקש שאוותר 

גם אני רוצה לדעת

רוצה לראות את מבטך 

שאנחנו לא ביחד

ליבי נטרף בזכרונך 

רוח לילית שוב שורקת 

תהיי חזקה עכשיו תהיי חזקה

שום דבר לא יפה כמו שאת מחייכת 

כמו לא דומה לא משתווה

אל תבקש שאתחנן עכשיו אל תבקש שאדבר אליך

גם אני רוצה לדעת רוצה לראות את מבטך

כשאנחנו לא ביחד

ליבי נטרף בזכרונך

בזכרונך"

 בסופו של היום גמרתי ואתה ביקשת שאתאר לך את ההרגשה, אני גרועה בתיאורים אבל אתה התעקשת,

אמרתי שזה הרגיש כמו סוכריות קופצות שמתפוצצות לך בפה, בהתחלה אחת אחת ואז בבום כולן ביחד, מתפוצצות לך בפה ושולחת זצים של זרמים ודגדוגים לכל חלל הפה מתגלגלות  עד לקצה הלשון, ככה הרגשתי רק במקום אחר בגוף.

 אבל עד שהגעתי לגמירה המדהימה הזאת החלטת שאני צריכה לעבור כמה מדורי גיהנום, התגרתי בך, אמרתי שאני אלופה בדחיית סיפוקים ואתה החלטת שאני חוצפנית שמתחצפת והעונש כמובן לא איחר להגיע.

בוא נודה שדעתנו בנושא התחצפות שונות ויחד עם זאת החלטת שזאת חוצפה, חוצפה שווה עונש אז קיבלתי עונש.

אני שונאת עונשים, בפרט שהם מרגיזים. אבל אתה החלטת וזהו.

יש לך מגירת עונשים כמו קוסם עם כובע קסמים ששולף פעם אחר פעם הפתעות מכובעו כך אתה שולף את העונשים שלך

"היום את לא גומרת " 

"מה זה לא גומרת"

"לא גומרת,את מאוננת עד גמירה ורגע לפני ההתפוצצות את מפסיקה"

ואני במחשבות שלי זה נורא, זה מרגיש כמו לצאת למסעדה גוועים מרעב, להזמין סטייק פילה 150 גרם שמגיע לשולחן שלכם הריח מטורף ואתם במרחק נגיעה ממנו ואז לוקחים לכם את הצלחת ואומרים אין ...

אז אין, תאונני פעם אחת , פעם שנייה , פעם שלישית ואל תגמרי -

למה מגיע לי כל הטוב הזה , למה כי אני אמרתי!

בפעם הראשונה בשירותים בעבודה זה איכשהו עבר, כנראה שהייתי לחוצה מדי עדיין בעבודה ממש עזות מצח מצדי לאונן בעבודה נראה לי רק מהפחד הצלחתי לא לגמור.

הפעם השנייה כבר הייתה יותר מסובכת, בית מיטה חרמנות מטורפת שמחלחלת במורד הבטן משגעת את כל הגוף וצועקת תגמרי כבר תגמרי .. אבל אני ילדה טובה מקבלת את העונש לא גומרת 

נחה, לוקחת נשימות עמוקות מנסה לחשוב על דברים אחרים רק לא על גמירות גמירות גמירות...

מתחילה סבב שלישי, הסבב הזה זה סבב סבל, הסבב הכי קשה כי הכל כבר שורף, 

ואת עמוק בתוך האווירה, כלי הדם שלך התרחבו בטירוף שרירי האגן הפכו מזמן למתוחים הגירוי עצום והפיצוצים הנפלאים האלה ככה קרובים אני מתה שהם יגיעו והשד הרע שבי אומר לי קחי אותם הם שלך זה שלך, אבל לא הם שלו אז שמעתי לשד הטוב שבי והפסקתי, נשמתי כמו מטורפת כאילו סיימתי עכשיו ריצת מרתון, למרות שבמרתון אני לא מתנשפת בכלל רצה בכל הכוח ועדיין יש לי עוד כוח , אז לא רצתי היום מרתון ומחוסר גמירה נגמר לי הכח.

אבל אז עלתה בי תחושה נפלאה, אחרת שקצת שונה מגמירה שעמדתי בזה שהצלחתי להגיע כמעט עד לנקודה הכי גבוהה ולעצור בשבילך.

כשאמרתי לך נראה לי שגם אתה קצת שמחת והיית גאה בי שעמדתי בעונש בגבורה .

ואז הפתעת אותי כשאמרת היום בשעה תשע וחצי תגמרי, תגמרי בשבילי

אז גמרתי והתחושה האדירה הזאת של הפיצוצים עשתה לי חשק לסוכריות קופצות.

"קחי  מה שתרצי מי יסרב לך 

קחי את העולם כולו מי יוכל לומר לך לא 

אם רק תחייכי מי לא יתאהב בך

מי שאת רוצה יבוא אל תלכי אם מי שלא 

תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב 

יש לך זמן לגדול כמה יפה את

קחי את העולם כמו פרי

קחי כל מה שאפשרי

אין אחת כמוך את כבר יודעת

שתוכלי תמיד לבחור כל מה שתרצי לזכור

תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב

 יום אחד יבוא מי שיחיכית לו

מי שאת רוצה יבוא

ומה שאת אוהבת בו 

"תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב" 

אני עדיין חושבת על מה לכתוב

החלטתי לכתוב באמת הגיע הזמן אחרי הרבה חודשים שהכל יושב אצלי בבטן באמת הגיע הזמן להוציא הכל החוצה לפרק לשחרר את המוח והראש ממחשבות לא לחשוב על כלום ורק לכתוב

על הכל

על הגרוש המנייק שלי שלא מפסיק להציק

על העבודה שמוציאה לי את כל הרוח מהפרשים

על הבוסית המעצבנת שלי שבא לי להוריד לה את החיוך מהפנים

על פקידת הבנק שמתקשרת להודיע לי שחרגתי בחשבון ומה יהיה

ואז הדמעות יוצאות כמו נהר שלא נגמר ואני חושבת מה יהיה איתי ??

אבל אז אני מגיעה הבייתה ורואה את ארבעת המקסימים שלי שנותים לי כל כך הרבהכוחות ואני מסתכלת עליהם ואני יודעת שיש לי הרבה יותר ממה שיש להרבה אנשים אחרים אז אני צריכה להודות על מה שיש לי ולא להסתכל על מה שאין לי.

איש חכם אמר לי פעם שצריך להיות אופטימים אז אני מנסה אולי בסוף אני אצליח.

אז שלום פאסימיות וברוכים הבאים אופטימיות.