מחשבות של דרומית

כלום כבר לא מעיר אותי רק הקול שלך שמזכיר לי נשכחות.

אני מנסה להיזכר בשיחה האחרונה שהייתה לנו. אבל, היא נעלמת לאט לאט בזיכרון המתעתע שלי כמעט כמוך .. נעלם ..
אתמול ישבתי מול הים הגדול שהגלים שלו שוטפים אותי וניסיתי לשטוף אותך ממני.
זה לא קל להוציא ולשחחרר את מה שהכי כואב ואתה כמו מחט שנעוצה בבשר ומסרבת לצאת אתה חסר .
אללי כמה שאתה חסר .
לאט לאט הסימנים מגופי נעלמים וכך גם אתה זיכרון לחוויה קצרה ומטורפת .
זיכרון שיישאר בליבי חרוט כאשר אני פוסעת לעתיד אחר בלעדייך.
משאירה את זכרון שפתייך מאחור ושטה בספינת המשוטים שלי הלאה הרחק ממך.
אברך אותך לשלום צייר שלי הגוף שלי עדיין משווע למיכחולך. .