סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

.

כל המוגש כאן מוגש כשירות לציבור קוראי הכלוב ואך ורק כשירות. אין לראות בכתוב המלצה או קביעה חד משמעית. הכל פתוח לדיון ונתון לערעור. הכתוב לא בהכרח יהיה פרטני כלפי כל אדם ואדם, אנשים הם שונים, משונים ואוהבים דברים שונים. הכל יהיה בקווים כלליים והגדרות רחבות שכל אחד יוכל לקחת לעצמו מה שהוא חושב לנכון ולהשאיר מאחור מה שהוא לא מעוניין בו.

חל איסור להעתיק, לשתף או לדבר על הכתוב כאן ללא אישור מכותב הבלוג. מי שיעשה זאת ייענש בחומרה. (סתם, תעשו מה שבא לכם. רק תנו קרדיט.)
לפני 3 שנים. 10 ביוני 2018, 12:17

לא הייתי מוותר על זה.
על החור הזה שיש לי במרכז הבטן, זה שלא משנה עם כמה חברים אצחק, לכמה חופשות אצא, כמה חוויות והצלחות אאסוף או עם כמה נשים אהיה - הוא לא יתמלא. לעזאזל, הוא אפילו לא יצטמצם.


אבל. לא הייתי מוותר עליו.
פעם. כשהייתה לי משפחה אמרתי להם שאני הרבה לבד אבל אף פעם לא בודד בזכותם. היום אני הרבה לבד והרבה בודד למרות שרובם עדיין שם. וזה בסדר.


זה בסדר למלא את הכוס, לשאוף עוד קטנה ולהקשיב לשירים שעושים לך עצוב. או שמח. או סתם דמעות. זה בסדר. זה בסדר לחיות עם החור הזה ולא לחכות או לצפות שהוא יתמלא, יתאחה, יסתדר מעצמו. זה בסדר שהוא שם. זה בסדר להיות בודד.

 

״הנה שמיים, הנה תכלת, האם זה סימן למשהו?
תוכיחי לי שיש חיים כי אני עצוב״
(שלמה ארצי - תוכיחי לי)

שרקייה​(אחרת){G.A} - זה בסדר.
לפני 3 שנים
janet wise -
Feeling are like visitors
Let them Come and go
גם אם נדמה לך שהחור הזה הוא קבוע, הוא לא.
לפני 3 שנים
אשלייה אירוטית - אל תהיה עצוב. בבקשה...
לפני 3 שנים
Tainted​(לא בעסק) - נשמה,
חלק מההחלמה היא הבדידות.
גם זאת תעבור עם הזמן, בנתיים תן לה להיות אבל אל תשכח לשחרר אותה שהגיעה זמנה ללכת.
חבק את עצמך ואת הבדידות וכשיגיע הזמן, אתה תפרח שוב תחת השמש.
אוהבת אותך, פה תמיד כשתחשוק נפשך בכתף.
זוכרת לך חסד ;)
לפני 3 שנים
סייה{לשעבר סכיז} - אתה מאד חכם שזה כואב
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י