התגבשות

זה לא שאין בחיי כמות נאה של אנשים שאני יכולה לפנות אליהם כשאני בדאון ויהיה להם אכפת ושיחה איתם תוכל לעשות לי טוב, רחוק מזה. רק הערב קיבלתי שתי הזמנות להיפגש לשתות משהו ודחיתי את זה להמשך השבוע.

זה שאני תמיד נמנעת מלפנות לאנשים האלה כשאני אשכרה בדאון וזקוקה לזה.

מה אם הם לא?

קונטקסט למי שלא מכיר: נכתב על המלחמה הקרה 

בהתחלה הייתה הכחשה, זה הרי השלב הראשון. המידע זרם לראש אבל משהו בעיבוד לא הושלם, הרגש לא יכל להבין את מה שהמידע הזה אומר לו. הלם, חוסר יכולת לעבד. ואז, לאט לאט כשעוד ועוד סיפורים וחלקי תמונות החלו להגיע החל הכעס, הזעם. הוא עדיין מגיע בגלים.

והשלב הבא, מה איתו? מיקוח? מה? מול מי? על מה? שום דבר לא יוכל להזיז את הגלגל לאחור. אז עם כעס נישאר? זו לא דרך לחיות אבל זה מה שקורה בינתיים. כעס ועצב ופחד. עד שנמצא משהו טוב יותר.

שום דבר כבר לא מרגיש אותו דבר

זה בלתי ניתן להכלה

בקשה כללית כזאת, לקוסמוס, לא לאף אחד מסוים. מבקשת שמשהו טוב יקרה, בקרוב. משהו ממש טוב שיכניס רגשות חיוביים לשגרת חיי ויחזק אותי בתקופה המשוגעת הזאת. מבקשת שהמאזן ישתנה לטובה.

בסדר בסדר ספוטיפיי, ניצחת.

אני אתחיל להקשיב ללהקה הזאת.

כן, דפדפתי הניסיונות הראשונים להמליץ עליהם, מצחיק שהתעקשת.

I don't think you quite know who I am.

I am the sum of everything I don't want you to understand.

מרגיש כמו שישי בצהריים,

השיר הזה בא לי טוב עכשיו.

תודה ספוטיפיי, אני מאוד אוהבת את ההמלצות שלך לאחרונה.