|
|
|
אמרתי לכולם שאני סוגר 21. שאני לא זמין ושאין טעם לנסות.
כל השבוע הייתי בבסיס אבל כל הסופש הייתי אצלה. מההתחלה עד ראשון בבוקר ביליתי אצלה בחיפה.
היה מדהים. עשינו הכל מללכת לים עד לשבת עם שוקו חם מתחת לפוח. כלומר, היא מתחת לפוח ואני מתחתיה. איזה יופי זה שבישראל אתה חובה את הסופה הגדולה של השנה ועם באותו סופ''ש :)
מלכתי, הלוואי הייתי יכול להתנתק לאפילו יותר זמן מהעולם בשבילך.
"המפקדת! בהצלחה בגיוס!" אני שולח לה בשישי לפני שהיא מתגייסת.
"תודה! רוצה לבוא למסיבת גיוס? אני עושה יום בערב."
"ממש הייתי רוצה אבל כבר יש לי תוכניות לערב, סורי 😒 תהני מליון!" אין לי באמת כוח לראות את האקסית שלי ועוד עם כל החברים שלה
"טוב אז תבוא אחרי לעזור לי לנקות?" - אחחחחח היא יודעת שאני עדיין כרוך סביב האצבע שלה
זה כבר משהו שאני לא יכול לסרב לו...
"אני גם אתגמל אותך בהתאם מתוקי 😄 תיהיה ב 2 בבוקר מחוץ לדלת שלי על ארבע. ותבוא בלבוש הולם לביצ' שבא לנקות את הבית של אקסית שלו אחרי שהיא נהנהנתה כל הערב"
"מה זה לבוש הולם?" אני שואל בתקווה לסחוט ממנה להבין למה היא מצפה.
"אני מאמינה בך, אבל אם תפשל תמצא את עצמך מנקה עם ידיים קשורות מאחורי הגב. חבל שנעייף את הלשון שלך עוד בנקיונות..."
היה לילה מתיש וקשה. ניקיתי כימעט שעתיים אחרי שהיא כבר הלכה למיתה ובסוף עוד היה לה הערות על דברים שפספסתי :(
תמיד העיסוק המרכזי שלי באתר הזה היה לקרוא בלוגים של אחרים. בעיקר של שולטות, אבל גם של נשלטים אחרים.
הרבה שולטות כותבות בתסכול על זה שאנים פונים אליהם בלי לקרוא את הפרופיל או את הבלוג אותי זה מדהים.
איך זה יכול להיות שאתה פונה למישהו כאן בלי לקרוא את *כל* הבלוג שלה? לא ראיתי בלוג אחד כאן שלוקח יותר מרבע שעה לקרוא את כולו מרשיתו עד סופו. לי זה נשמע זמן לגיטימי להשקיע לפני שאתה פונה למישהו. זמן אפילו מינימלי שאתה יכול לתת מעצמך כדי להבין יותר מי הבנאדם שעומד מולך (או למעשה מעליך :)).
אתםלא חושבים?
אני כבר חודשים מבקש ממנה לקחת אותי איתה לקניון פעם הבאה שהיא צריכה לקנות משהו.
ודווקא בגלל זה, היא דועגת לשלוח לי סלפי כל פעם שהיא הולכת לקניון עם חברות. היא אוהבת לשמוע אותי מתחנן...
לא מזמן היא פתאום כתבה לי: "אני צריכה מעיל חדש"
אני כמו טמבל לא מבין מה היא רוצה ממני. "מגניב! אופנה או לטיולים?"
"טיפשון... אתה רוצה לקנות לי אותו?" רק התחילה השיחה וכבר פישלתי
אני ממהר לנסות להתחנף לפצות על זה: "מלכתי הנערצת, אפשר לבוא איתך לקנות מעיל? אין דבר שאני רוצה יותר עכשיו"
"עשר דקות תיהיה למטה" היא פוקדת עלי.
עכשיו אני בבעיה, קבעתי עם חבר שלא ראיתי מלא זמן עוד חצי שעה. לבטל לה או לו?
לבטל לה לא כלכך בא בחשבון, אז אני מרים אליו טלפון ומתנצל שנצטרך לקבוע ליום אחר.
"כן מלכתי".
שאני יורד במעלית אני כבר רואה אותה מחכה בפיאט 500 הקטנצ'יק שלה מול הבית שלי.
איך שאני נכנס, לפני השלום ולפני הכל אני מקבל סתירה מצלצלת.
"אח! למה זה הגיע לי?"
"אני מחכה לך פה כבר 3 דקות. שזה לא יקרה שוב. עכשיו: מה שלומך חמודי?"
"אבל את הקדמת! אני הייתי פה בזמן" אני אומר לה קצת עם פרצוף המום.
"זה לא משנה, אתה צריך ללמוד לצפות מה יכול לקרות ולהערך בהתאם. בשביל מה אתה כלכך חכם אם לא בשביל זה?"
אני בא לענות לה והיא קוטעת אותי. "נגיד עכשיו אם אני אגיד לך שאני פתאום ממש רוצה מסטיק, יש לך פתרון?"
"לא, אין לי עלי מסתיק" אני עונה לה עדיין המום.
"יופי, אז מעכשיו שאנחנו נפגשים תחשוב טוב טוב לפני מה אני עלולה לרצות ותביא איתך".
איך בכלל הגעתי למצב הזה? אני רץ שנייה אחורה ומבין שמזה שהגעתי בזמן, אבל אחרי שהיא הגיע, אני עכשיו אצטרך להסחב עם תיק מלא שטויות לכל מקום שנלך.
אנחנו נכנסים לקניון והיא נותנת לי מיד את התיק שלה לסחוב. אפילו בלי התיחסות, פשוט מניחה אותו בידי. הרי מובן מאילו שאני אסחוב את התיק.
אנחנו מסתובבים לנו קצת מחנות לחנות, היא מודדת כמה פריטים ואפילו אני מודד איזה משהו...
אני רואה קיוסק כזה של שטויות וקונה מסטיק ומביא לה אותו.
היא כבר מחייכת חיוך ענקי ומרוצה "אז לפעמים אתה יודע להיות כלב טוב אה?"
אני מוציא את הלשון שלי ונושם מהר כמו שכלב עושה שהוא מרוצה.
"אתה שנייה מזה שאני אגיד לך לרדת על ארבע! בוא כבר" היא מסתובבת 180 מעלות על העקב ומתחילה לצעוד.
אני אוסף את השקיות שלנו שלה וממהר להגיע לצידה.
היא רואה מהחלון ראווה מעיל שהיא מתלהבת ממנה בTopShop. זה לא שאני מומחה לחנויות, אבל אפילו אני ידעתי שזה חנות ממש יקרה.
נכנסים והיא מודדת אותו ומתלהבת בטירוף. מסתכלת על עצמה במראה לפחות איזה עשר דקות בפליאה.
אנחנו מגיעים לתשלום ולמזלי זה היה בסייל. ניצלתי! Mission Accomplished :)
https://cdn.il.topshop.com/media/catalog/product/2/c/2c4623b9d5cf2789d955544986feea68.jpg
אבל העיקר?
העיקר שהיא מרוצה
https://data.whicdn.com/images/166751851/large.jpg
היא: "מותק אתה עסוק הערב?"
קצת, צריך להספיק כמה דברים לפני שאני יוצא הביתה, למה?"
"אתה רוצה לאסוף אותי מהתחנה המרכזית?"
"בכיף! מתי?"
"תיהיה שם ב7:30, אל תאחר. ותבוא במיני שקניתי לך"
"אבל גשם מטורף בחוץ! וזה גם אומר שאני צריך לעבור בבית להחליף..."
"טוב אז תבוא גם בעקבים, ככה הפלטפורמה תוודא שהרגלים שלך לא ירתבו"
"טוב, אגיע 😄 אבל בלי העקבים בסדר?"
"לא, עם. תלמד לא להתווכח עם מה שאני אומרת לך. חוץ מזה שגם תבין שיש יתרונות בלהיות זנזונת עם עקבים גבוהים :)"
לסחוב לה את הקידבג מהתחנה לאוטו בעקבי סיכה ללא ספק היה אחד האתגרים הקשים שפגשתי בזמנו. מזל שהיא לא ציפתה שגם אצליח להחזיק את המטרייה מעליה, עם כי החסרון הוא שהיא לקחה אותו לעצמה ואני נשארתי בגשם. וכל זה עוד שאני הולך כמובן שני צעדים מאחוריה מחלק את הקשב שלי בין התוסיק שלה ללודא שהעקב לא יפול על חריץ או בין מרצפות.
אבל על מי אני עובד, נהנהתי מכל רגע 😄 והיא? היא בעיקר חסכה לעצמה חצי שעה באוטובוסים השתעשעה על הדרך
https://78.media.tumblr.com/da2fcad480c853e076d45cef343bc074/tumblr_o3zupwciaM1sqsc78o1_400.gif
עכשיו שחורף הכי כיף להזכר בזכרונות של ים.
אחרי כמה חודשים שאני ואקסית שלי (דניאל) לא דיברנו, התחלנו להתכתב קצת.
שאלתי אם היא רוצה להפגש והיא אמרה שהיא לא יכולה כי היא הולכת לים עם חברה.
אחרי שעה הסתבר שהם לא הלכו כי לא היה לאף אחד מהן אוטו.
משהו בעבד המסור בי התעורר והצעתי להסיע אותן. אפילו הבהרתי שלא צריך שאשאר איתן.
אחרי כמה דקות היא כתבה לי משהו בסגנון של "אני ארשה לך להסיע אותנו רק אם תכין לנו צלחת פירות מפנקת"
"חצופה, לא צריך!" - בכל זאת, צריך קצת להראות אגו לא?
"סתם חחח זה ממש יפה מצידך להציע ואני ממש מעריכה את זה.תיהיה מתחת לבית שלי עוד חצי שעה?"
"בסדר :)"
הבאתי אבטיח, מלון, וענבים בשפע חתוך יפה בתוך כופסה. לא הבאתי לעצמי בגד ים כי לא תכננתי לשבת איתן.
אחרי 25 דקות כבר הייתי מתחת לבית שלה וכתבתי לה.
"תכף יורדות"
מפה לשם אני מחכה שם חצי שעה. באוטו. בקיץ.
הן יורדות ושתיהן נכנסות לכיסה האחרי, מודות לי שאני מסיע אותן ואיך הצלתי אותן.
מתחילה שיחת חולין ואני ממהר לעקוץ אותן על זה שהן איחרו.
"תגיד תודה שאתה בכלל בא איתנו!"
"אבל אפילו הבאתי פירות כמו שביקשת!" אני עונה. הן בעננים. הן לא שמו לב לסלסלה ובשוק שאשכרה הבאתי כמו שדניאל ביקשה.
שתקתי והן מקשקשות להן מאחורה, חצי בלחש.
מגיעים לתל אביב והיא אומרת לי להוריד אותן על החוף, למצוא חנייה ולהצטרף אליהן.
"את בטוחה?" אני שואל. באמת לא התכוונתי סתם להדכף להן ליציאה.
"ברור! רק אל תשכח להביא את התיק עם המגבות והפירות"
"לא עדיף שתקחי את זה עכשיו?"
"באנו לבלות לא לסחוב עכשיו תיקים!"
אני והאקסית שלא לא דיברנו הרבה על יחסי שליטה וכו, אבל אני מבין מהר מאוד שמסתתר בתוכה ביצ' רציני.
אני מגיע ומוצא אותן על החוף, שכובות על שתי מיתות שיזוף כחולות.
אני מתחיל לסחוב לעצמי מיתה שיהיה לידם ודניאל ממהרת להגיד שחבל על הכסף ושאשב בינם.
בדיעווד אולי הייתי צריך להביא כיסה, אבל באותו רגע לא חשבתי על זה וישבתי על החול שהם מעלי.
אני נזכר בזוית ראייה שלי עליהן ורועד. כלכך יפות.
דניאל פותחת את הפירות ומציעה לחברה שלי, לי לא.
אני מבקש והיא עונה "הבאת לנו את הפירות לא? קח אבל מיים, לא שתית מספיק היום" ונותנת לי את הבקבוק מיים שלה.
בתזמון מעולה לחברה שלה נופל פלח אבטיח על החול.
"יודע מה? רצית פירות לא? קח!" היא יורה לעברי.
אני צוחק ואומר לא תודה.
היא עונה שהיא לא שאלה, אלה אמרה.
אני קצת עושה פרצופים וחברה שלה נותנת לי סתירה קטנה עם הכף רגל שלה ואמרת לי "יאללה אין לנו את כל היום"
אולי עכשיו גם הצלחם להבין יותר טוב איפה אני ישבתי ביחס אליהן, שהפרצוף שלי די ליד רגליהן.
אני מרים, לוקח ביס ושומע את החול נלעס ברעש בפה שלי ומיד שתיהן מתפוצצות מצחוק. אני בציניות עושה כאילו אני זה האבטיח הכי טוב שאלתי בחיי. "ממממממ ואו איזה טעיםםם" והן כבר מאבדות את זה ומתגלגלות מצחוק.
השיחה הייתה כיפית וזורמת, נכנסו למיים, יצאנו,שבנו שוב למיים.
דניאל התלוננה שהכתפיים שלה ממש תפוסים אז הצעתי לעשות לה מסג'.
"אני לא בטוחה שזה משהו שאקס אמור לעשות עם אקסית שלו"
"לא צריך" אני עונה עם חיוך :)
"טוב נו בוא" היא מורידה את משענת המיתה, אני טוב לה על התוסיק ונותן לך את המסג' המושקע ביותר בחיי.
"____ אל תקנאי אחרי זה הוא יעשה לך גם" דני אומרת לחברה שלה
"את רוצה?" אני שואל, חצי מקווה שהיא תגיד כן.
"כן יאללה בוא תעשה לי ברגליים" היא אומרת כאילו בדרך אגב. אני קצת מבולבל ולא בטוח איך להגיב אבל מחליט לא לחשוב על זה יותר מדי.
אני עושה לה מסג' ואחרי קצת זמן מפסיק שאני מתחיל לדבר. אף פעם לא הייתי טוב בלעשות שני דברים בו זמנית.
"חמודי אם אתה צריך לבחור בין לדבר ללעשות מסג' תבחר בלעשות מסג'". טוב. זה אופישל. הן נהנהנות מזה יותר מדי.
אנחנו הולכים להתקלח המקלחות החוף ומחליטים ללכת לכיוון השוק. שאני אומר מחליטים אני מתכוון שהן החליטו. הולכים קצת לאורך שוק הכרמל, אני קונה איזה שייק והן נכנסות לtogo- חנות נעליים. אני נכנס ומסתכל עליהן מודדות נעליים, מדי פעם הן שואלות את דעתי ואני מתאמץ רק לא ליפול על 4 ולמצוץ לה את העקב. אני עוד לא מספיק פתוח מולן להראות את זה ומשחק אותה שזה לא מעניין אותי ובסוף הן קונות איזה 2 זוגות נעליים. אני מציע לקחת את השקיות והן לא מהססות להעביר לי אותן.
אחרי קצת זמן הן רואות שאני קצת מסתבך עם השקיות ומציעות לעזור לי. אני מתעקש שאני מסתדר והן מחליטות לסגור את היום וללכת לאוטו.
"אולי תיהיה מקסים ותלך להביא את האוטו? מחכה לך כאן עם השקיות".
אני עונה לחיוב לפני שאני באמת חושב על מה אני אומר. הן מחכות בארומה באזור ואני הולך להביא את האוטו.
הן נכנסות שוב שתיהן למושב האחורי (מה אני נהג מונית?!).
לא פעם הן מתלחששות מאחורה ישמגיעים אנחנו אומרים שלום אבל הן לא יוצאות.
"למה אתן מחכות?"
"רגע אתה לא פותח לנו את הדלת? איזה מן ג'נטלמן אתה?"
כמו ילד טוב אני עונה שהן צודקות, ופותח להן את הדלת.
"נהנהת?"
"ברור! נפגש בקרוב" אני עונה.
היא נותנת לי נשיקה על הלחי. אני בוהה בהן עולות במדרגות לבניין.
מאז לא דיברנו.
שהייתי בגן, אני זוכר שהיה לי חברה אחת מאוד טובה.
עשינו הכל ביחד, היא ישנה אצלי כל הזמן ואני ישנתי אצלה.
הלכנו להרפתקאות בטבע, ציירנו, כל הדבים שחברים בגן עושים ביחד.
יום אחד היינו אצלה בחדר, והיא החליטה שהיא רוצה להלביש אותי בבגדיה.
תוך כמה דקות כבר הייתי בחצאית, חולצה תורכיז והיא הכריזה עלי כהכי יפה בעולם.
היא הלכה לשנייה, וחזרה עם משהו מאחורי הגב וfeather boa (צעיף נוצות) ענק בצבע ורוד פוקסיה ואמרה לי להתעתף בוא.
מאחורי הגב היא הוציא מלצמה לא אמיתית ואמרה לי לעשות פוזות של דוגמנית ולהפתעתי היא רצה מהר למחשב ואמרה לי להתחנן שלא אעלה אותם לאינטרנט.
לפני שהספתקתי לעצור אותה היא רוצה מהר להשוויץ לאמא שלה ואני מיהרתי להחליף חזרה בגדים.
ואחרי כל זה כל מה שהיה לי להגיד לה זה:
"יש לך מצלמה אמיתית?"
משומע יש לחץ מסויים בפוסט ראשון.
הרי בפועל, כנראה שזה יהיה האחרון שמשהיא תקרא שהיא תראה את בלוג זה.
oh well :)
אני מתכוון לכתוב כאן כמה סיפורים, חלקם אמיתיים במלואים, חלקם אמיתים חלקית, וחלקם פנטזיות שלי :)
מעניין אם תוכלו לדעת את ההבדל
