אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

בהחלט היא חזרה.. 

ובגדול.

אני רואה אנשים מתחלפים נגד עיני,

מסתפרים,

משתנים,

ומטפחים את עצמם.

ורק החיים שלי נעצרו ולא מתקדמים יותר מידי.

המצב הנוכחי נמשך כבר חודשים.

לבינתיים לא רואים שום התקדמות,

ואני לא רואה את האור בקצה המנהרה, 

הרי תמיד יש אור בקצה לא?

מקווה שבקצה שלי לא יקבל אותי החושך.

_______________________________________________

"..חצי עצוב חצי שמח
חצי נשאר פה חצי בורח
חצי נגמל חצי מעשן
חצי נובל חצי פורח
חצי גר פה חצי אורח
חצי אופטימי חצי מיואש
חצי עוקץ וחצי דבש

וזה רק עניין של זמן
עד שאברח רחוק מכאן
מלחמות בתוך הלב
כן זה רק עניין של זמן
לא מתעורר ולא נרדם
מלחמות בתוך הלב
חצי שונא אותך חצי אוהב

חצי זוכר חצי שוכח
חצי נסגר חצי פותח
חצי קורה חצי מדמיין
חצי נותן חצי לוקח
חצי כועס חצי סולח
חצי אופטימי חצי מיואש
חצי עוקץ וחצי דבש

וזה רק עניין של זמן
עד שאברח רחוק מכאן
מלחמות בתוך הלב
כן זה רק עניין של זמן
לא מתעורר ולא נרדם
מלחמות בתוך הלב
חצי שונא אותך חצי אוהב

חצי מסתורי חצי שקוף
חצי נשמה וחצי גוף
חצי מודע חצי מתעלם
חצי רוצה להיות שלם..."

 

קמתי לבוקר עצוב,

ואני אפילו לא יודעת למה.

אני אמורה להיות שמחה,

אבל התקופה הזו לימדה אותי לא לצפות לכלום.

להיות מוכנה להכל.

אני מקווה שכבר היום אני אחזור לבית,

אחזור למקום המבטחים שלי,

שם לפחות אוכל לטבוע בשקט.

כי שם אני יודעת שיהיה מי שיציל אותי.

_______________________________________________

"..איך אני אמור להמשיך ולצעוד
אם כבר אין לי מושג לאן
הולך סביב עצמי מחפש לי כיוון
כבר איבדתי הכל ממזמן,

כל מה שרציתי
ישאר כחלום
אין בי צורך לחזור למציאות
בועה של שפיות מתנפצת עכשיו
התעוררתי אל תוך הסיוט,

אם יש טוב בעולם
ואומרים שקיים
לא ידעתי היכן לחפש
יש אושר זמני מלאכותי
אין תרופה לחלום שקורס

נביאים שקרנים
אנשים חכמים
הם יאמרו לך כל שתרצה
הזמן יחלוף
הדברים ישתנו
ויאוש זה כל מה שתראה

כל מה שרציתי
ישאר כחלום
אין בי צורך לחזור למציאות
בועה של שפיות מתנפצת עכשיו
התעוררתי אל תוך הסיוט

אם יש טוב בעולם
ואומרים שקיים
לא ידעתי היכן לחפש
יש אושר זמני מלאכותי
אין תרופה לחלום שקורס.."

 

 

"..ואיך זה קרה

הוא התחיל כבר לשכוח

פרטים בפנים שלה

וכל המילים שלחשה לו

פתאום מוקפות בקירות של בטון

קשה לו לישון

אין לו לילה או יום

כשהיא בלעדיו

הוא רצה לנשום אותה עכשיו

 

ועם השנים

היא למדה איך לקרוע

את הלב שלו בלי מילים

עיניים מתות

מביטות בה איך היא

בקלות מחליפה תפקידים

 

ואין לה מקום

גם אם היא תשוב ותזרום

בגופו שצמא לה

והיא בשלה

מנסה לאחות את הפצעים

שנותרו אחריה

 

ואיך זה קרה

זיכרונות שאיבד שוב

מצאו דרך חזרה

וכל הסיבות שהיו לו עוד אז

שוב רוקדות כמו בובות על חוטים

לילות אבודים

בתוך עיר שיודעת ללטף ולסטור

ההיא שנישקה

זו ההיא שחופרת את הבור.."

 

את פותחת את הדלת ונכנסת לבית אחרי יום קשוח שעברת בעבודה,

הוא רץ אלייך לוקח ממך את התיק,נותן לך נשיקה על המצח לועס לך את הפה כאלו לא התראתם בבוקר.

ומורה לך לשבת ליד השולחן,

"בדיוק הכנתי לנו א. צהרים, שבי אמזוג לנו".

את יושבת ליד השולחן ומחכה,

לבינתיים הוא שואל אותך איך עבר היום שלך בעבודה,

ואת מתחילה לספר, עם מי היה לך כיף, מי עצבן אותך ומה גרם ליום שלך להיות קשוח.

הוא שם מקשיב להכל לוגם כל מילה שלך,מכיל את היום שלך.

והוא אוהב שאת נכנסת לפרטי פרטים, שאת עוד מתעצבנת ממה שעצבן אותך,ואת מספרת את זה בתנועות ידיים ונכנסת לזה ממש.

תוך כידי שהוא מקשיב הוא מניח מולך צלחת עם פסטה כמו שאת אוהבת.

ואת תוהה בכלל איך הוא קלע בול למה שבא לך עכשיו.

את לא מתחילה לאכול עד שהוא יושב מולך והוא אומר לך בתאבון.

את לבינתיים מתחילה לשאול ליומו והוא מספר לך ואת מקשיבה,מדברים על הא ודא עד סוף הארוחה.

כשאתם מסיימים,הוא מורה לך לפנות את כל הכלים למדיח לעביר סמרטוט על השולחן,

וללכת לחדר להתכונן.

את שואלת מה בדיוק הוא רוצה,

הוא עונה לך בפרטי פרטים ואת הולכת לבצע.

הוא נכנס לחדר ורואה אותך שם מחכה לו עם הקולר המיוחד שהכין לך,

כורעת מול הדלת ומחכה לו.

אין אצלכם שמות של אדוני,שפחתי וכו'.

החלוקה ברורה,

הוא זה שמחליט על כל דבר שקשור אלייך ובך.

הוא אומר לך לעלות על המיטה, ולחשוף את כל חורייך מולו.

הוא מעביר יד ספק נוגעת ספק לא,ספק מלטפת, ספק מזכירה לך למי כל הגוף הזה  שייך.

הוא מתקרב לך לאוזן ולוחש לך שהיום הוא הכין לך הפתעה,תהיי עם הפנים לכיוון החלון ואל תסתובבי עד אגיד לך.

את לביינתים עם חורים פעורים על 4 ומנסה לשמוע מה הוא עושה,

את שומעת אותו מתפשט מוריד את כל העול של היום,והולך לכיוון דלת הכניסה.

את שומעת את הדלת נפתחת שומעת דיבורים, ואת מנסה לזהות אם זה גבר או אישה,ומופתעת לגלות שזה גבר.

המחשבות מתחילות לרוץ לך במח  עד כידי כך שאת שקועה בהן ואפילו לא שמת לב שהוא נכנס לחדר,את שמת לב לזה רק אחרי ששמעת באוזן,

"תפסיקי לחשוב,שחררי את המח ממחשבות,את במלא לא תדעי מה הולך להיות,אז למה לבזבז את ההמח היפה שלך ולתת לו סתם לעבוד".

זה מחייך אותך ומרגיע.

הוא מורה לך לפשק את הפלחים של הישבן ולפשק עוד קצת את הרגליים, תוך כידי שהוא מורה לך את מרגישה לשון חמה שמתחילה לאכול לך את החורים.

את לדקה קופאת,ומחלחלת בך ההבנה, שזה לא הוא שזה אשכרה מישהו זר שאת לא מכירה נוגע ומרטיב במה ששייך לו, את שלו לאף אחד אחר אסור לגעת בך,

המחשבה הזו שהוא נותן למישהו אחר לגעת בך אחרי שהוא דואג להזכיר לך בכל רגע שאת שלו,

גורמת לך להתחיל לבכות. 

את לא בדיוק יודעת ומבינה מה את מרגישה,רק עובר לך בראש מישהו אחר נוגע בחורים שלו.

הוא שם לב לסערה שמתחוללת בתוכך,את מרגישה אותו מתקרב אלייך,הוא מושך לך בשיער מרים לך את הראש ככה שהעיינים שלך מול העיינים שלו,ואת כבר יודעת שהוא יודע את כל מה שאת מרגישה במצב הזה.

הוא מלטף לך את הראש מנגב לך את הדמעות,את לא צריכה  לומר ולדבר הוא מבין אותך מבלי שתגידי שומדבר.

אבל בכל זאת הוא שואל אותך :

"מה יש קטנה,למה את בוכה?"

ואת לא יודעת מה לענות,כל המחשבות מתבלבלות במח ואת לא מצליחה להרכיב משפט,

את פתאום מרגישה חום בלחי השמאלי שלך ואת מבינה שהוא נתן לך סטירה,הוא מושך לך שוב את השיער ואומר לך -

"אני לא אחזור על עצמי שוב,למה את בוכה קטנה?"

את מתחילה לגמגם,לנסות ליצור משפט ובסוף יוצא לך תוך כידי יבבה -

"זה החורים שלך,

וויתרת עלי? ונתת למישהו אחר לגעת במה ששייך לך?"

הוא מחייך,

את שונאת את החיוך הזה,זה חיוך שאת יודעת שעברת מבחן שלא ידעת שבכלל זה מבחן.

הוא אומר לגבר שבכלל שכחת שהוא שם מנסה לענג אותך לקום וללכת.

הוא מלווה אותו לדלת בזמן שהוא מורה לך לא לזוז,

את שומעת את צעדיו,קריעה של קונדום ומרגישה את החדירה בבאת אחת,הוא לוקח את הידיים שלך למאחרי הגב, עולה עלייך כאלו את כיסא ולוחש לך באוזן-

" יפה קטנה,שהבנת שאת לא יכולה להנות מאף גבר אחר,שמח שהבנת שכולך שייכת לי, ועכשיו תוך כידי שאני דופק כל כך חזק את החורים ששייכים לי אני רוצה שתצעקי של מי את,  שכל השכנים ישמעו"

ואת כמו ילדה קטנה שהמילים האלו נגעו בה באיזה מקום כל כך עמוק

את צועקת כל כך חזק תוך כידי בכי של כאב ועונג.

אני שלך,

תמיד אני שלך.

היום ראיתי את הגדולה שלי,

אחרי שכמעט חודש לא ראיתי אותה בגלל המצב.

חשבתי שזה יעשה לי טוב,כרגע אני פשוט לא מפסיקה לבכות.

היא כלכך חסרה לי.

אני מתה לחזור כבר לבית ולהיות איתה.

זה כל כך קשה להתחלק ל2.

אני כל כך חצויה שזה מעצבן.

ושוב הלופ הזה חוזר על עצמו.

מקווה שבקרוב המצב הזה השתנה.

#תמונה מהקיץ

מסתבר שהתקופה הזו כן השפיעה עלי,

כל דבר קטן שקורה, 

אני נכנסת לחרדות .

ואני שונאת להיות כזו,

אבל זה לא המצב הנוכחי שלי,

זה קשור אלייה.

אני בטוחה שאם אני הייתי במצב שלה לא היה איכפת לי והייתי זורמת,והייתי אומרת פאק על זה.

אבל לא,

כל דבר שקורה לה, אני ישר נכנסת ללופ של לא שוב.

ומנסה להכין אותי לכל מצב.

אומרים שאני מלכה,

שאני חזקה,

שאלוהים נותן ניסיון רק לאנשים חזקים.

אבל זהו שאני לא.

יש פשוט מצב קיים שאני אמורה לקבל אותו,לא אני בחרתי במצב הזה,

אילו הייתי בוחרת במצב הזה, ובוחרת להתמודד איתו מבחירה אישית שלי,אז הייתי מלכה וכו.

פה אני פשוט מקבלת את המצב הקיים ומנסה להדחיק את הכל לצד כידי להתמודד.

כי אם לא, הייתי טובעת.

ולא היה לאף אחד,

את האפשרות להציל אותי.

להפסיק לחייך עם שיניים.