אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אמיתית אם אין לך מנומרי בארון (;

עד כמה שאני אוהבת את החורף את הקיץ יותר😍😍😍😍😍

שבו הצלחתי לבכות,

מבלי להתעלל בי נפשית.

שואלים אותי אם אני בסדר,אם הכל טוב אצלי.

אז זהו שלא הכל טוב אצלי,

הנה אמרתי את זה.

אני במקום שפל,

אני במקום רע,

ואני טובעת.

בא לי פשוט להיות חור של איזה מישהו,

שינצל,יצלק,

יפגע נפשית והתעלל.

בא לי להיות כלום ושומדבר ,

לזרוק אחראיות על אחרים ולתת להם לנצל את זה.

בא לי להיות נקודה שקופה שלא קיימת בעולם .

בא לי להיות שקופה,

לתת לאנשים לעבור דרכי מבלי שירגישו שיש מישהו מולם.

אולי זה מה שיעביר את המצב המחורבן הזה ויעזור לי לקום.

אבל אני לא יכולה להיות כלום מזה,

אני צריכה להשאר חזקה להדחיק הכל,לקום כמו מלכה ולהמשיך בשגרה.

אני רוצה לשבת במקלחת

תחת המים החמים לשבת ולבהות או לבכות. 

קשה לי כבר,

קשה לי להכיל את הכל לבד,

קשה לי שיש לי רגשות אשם ,

קשה לי.

אני מרגישה שאני נגמרת,

לאט לאט אני הופכת להיות רובוט 

ולתפקד על אוטומט..

לאט לאט מתרוקן אצלי הכוחות ואני נותנת לזה לשלוט בי.

די כבר,

עייפתי.

בא לי להיות אחרי, 

אני צריכה להיות חזקה ומרגישה כלכך חלשה.

מרגישה כאלו אין בי טיפת חיים.

דיי,

עייפתי.

אני רוצה לנוח.

🙋🏽‍♀️💃🏽

ואני כמו אמא נטושה,
מחכה שתפתחי את עינייך,
ראיתי אותן רק פעם אחת שנפגשנו לראשונה.

אני צופה בנישמותייך העולות ויורדות,
והן נותנות קצת דרור ללחץ ששורר בתוכי.

אומרים הזמן הוא תרופה להכל,
זה לא נכון,
הזמן הוא אמצעי לתת לנו כילים לעבור הכל.

אני תוהה מתי אני אוכל להיות לך לאמא,
להריח,להסניף ולנשום אותך.
לטפל,לדאוג לקלח ולהאכיל.

הרי את שם ואני פה.
וחוץ מקולי וקול אביך את אינך ראית שומדבר עדיין.

אני מגיעה לבית ולובשת חיוך,
מנסה לא להתפרק מולה.
כי יש לי להיות אמא לאור הראשון בחיי.
משלימה איתה את כל מה שאני לא יכולה לעשות איתך.
לפעמיים אני מדמיינת שזו את.

שלא תטעו אין כאן העדפה,
אהבה הגדולה שלי אליהן התחלקה ל 2 אהבות גדלות.

ילדתי,
אני אומרת לך כל הזמן,
את זה,

אני אוהבת אותך.
למרות שאני רחוקה ממך ולא יכולה לגעת בך.

מחכה לימים שבהם אני אוכל להיות האם שאני לאחותך הגדולה שמחכה לך בכליון עיינים.