אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

סקר !!

איזה שיר שהקדישו לנל הכי יפה.

1. קטנצ'יק 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1257393&blog_id=101721

2. דוקסי

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1257392&blog_id=68736

3. סיק

שהשקיע וכתב שיר

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1257394&blog_id=152813

4. סניצי

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1257405&blog_id=54073

5.אפו המלכה

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1257406&blog_id=77314

הגיבו בתגובות את מספר השיר.

לזוכה מובטח פרס 😌

"את שדה את ,את שדה את,

אני כבר לא קורא לך אנג'ל.." 🧛‍♀️

בוקר בדאון אז צריך קמת צומי ✌🏼

לבכות במשך שעות להוציא את כל הרעל מתוכי,

לתת להכל לצאת ולהתנקות.

אפילו לאדם שאני מספרת לו הכל,הכל אני לא מוצאת את המילים לספר לו מה אני חווה.

זה קשה,

אני לא אחת שמספרת מה עובר עלי, 

אני לא רגילה לספר לאף אחד אני רגילה להתמודד עם זה לבד ורק אחרי שאני עוברת את זה לספר מה עברתי. 

רק לאחד הצלחתי ממש לספר מה אני עוברת במילים,אבל שוב אני לא רוצה להציק או לשגע אותו.

ואני גם לא יודעת מה להגיד לו?

אגיד לו, שיש שעות ביום שאני מרגישה מאושרת ושמחה ויש שעות בא לי פשוט להעלם?

אגיד לו, שאני בסדר עם המעשה בגדול אבל קשה לי עם התהליך?

 מה אגיד לו, שיש פעמים שפשוט בא לי להיות שקופה ולהרגיש מה זה להיות כלום?

ומה בדיוק הוא יעשה עם המידע הזה?.

אני מרגישה כמו עלה ברוח שבשנייה אפשר לשבור אותו,אולי פתאום הכל נופל לי?

ואני מתחילה לעכל ולהפנים מה עברתי בחצי השנה האחרונה?

אני לא יודעת, 

לבינתים אני כותבת פה,אולי זה מה שיעזור לי.

אני לא צריכה שתשאלו אותי מה קרה או מה יש,זה לא בשבילכם זה בשבילי.

מוקדש לקטנצ'יק הזבללל ולדןקס הבן אלף

אני מרגישה חנוקה,

הכל עולה לי.

אני כבר לא יודעת איך לאכול את המצב המחורבן הזה,

היינו חברים טובים ועכשיו אנחנו לא בכיוון בכלל.

אבל זה היה צפוי.

אני באמת מנסה לארוז את הכל לתוך מזוודה,אבל זה קשה.

לא קשה לי עם זה שנגמרה אהבה,

קשה לי עם זה שנגמרה החברות.

אבל זה טוב לנו.

אני רוצה להיות חופשיה וסוף סוף להעיז לפרוש כנפיים ולעוף. 

אבל אני בטוחה שזה יקח לי זמן.

אני רוצה את נל חזרה.

"..ויש את מה שרצית שאהיה

ויש מה שרציתי שתהיי

ויש בינינו בית

ולא נכנס מספיק אור

על הדלת כתבנו כאן גרים

וחיכינו לאושר

וקנינו כמה דברים

שהרווחנו ביושר

והבטחנו בלילות הקרים

ושכחנו בבוקר

אין הנחות בחיים

שילמנו ביוקר

ויש את מה שרצית שאהיה

ויש מה שרציתי שתהי

ויש בינינו בית

ולא נכנס מספיק אור

ורצינו לשכב כמו זרים

ולברוח בחושך

בחלון עמדו שיכורים

ששרו על חופש

ויש מה שרציתי שתהי

ויש בינינו בית

ולא נכנס מספיק אור.."

עובר לו עוד יום,

ואני מבינה שבסופו אני לבד.

ואני יודעת שאני בחרתי בזה.

אני אולי נראת חברותית מאחורי המסך,

תאמת שאני גם כזו במציאות, שימו אותי במקום כל שהוא ואני אדע להתחבר לרוב האנשים.

אבל לרוב אני לא אוהבת את זה,

אני אוהבת לרוב להיות בשקט שלי ובבועה שלי.

אנשים הם דבר כיפי ליום יומיים

אבל תמיד בסוף נמאס מהם,

כי מתי שהוא הם יעשו איזה מעשה שיגרום לך להתרחק עוד יותר מהגן האנושי.

אני לא יודעת אם אי פעם אוכל לאהוב שוב ככה,

זה קשה, זה מחרפן וזה לא נותן לי שקט.

הלוואי שזה יעבור מהר.

אהבה זה לאנשים חזקים, אנשים חלשים אף פעם לא יודעים לאהוב.

ואני כנראה נמנת בקבוצה החלשה.

אני רוצה לתת לעצמי לפרוח לא לנבול,

אבל לאחרונה השדים שלי חוזרים לרדוף אותי,

ואני מקבלת את זה משום מה בהבנה.

אני רוצה להיות כבר אחרי הכל.

באמת לשים את הכל מאחור.

מקווה שאצליח,

      בעצם אני בטוחה שאצליח.

אחרי הפריקה הזו קבלו שיר סתמי ודבילי-