אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אני לא הולכת לחזור לאחור.

שמה את הכל במזוודה ענקית ומשאירה מאחור.

לוקחת מזוודה חדשה ומתחילה הכל מחדש,

שמה את התקופה הזו הרחק ממני.

כל הצחוקים,החוויות והתקופות הרעות והטובות משאירה אי שם לזיכרון קטן מאחורי המח.

אני יודעת שאצליח,

אני לביאה,

אני חזקה

ואתמודד עם הכל.

גם אם זה אומר שזה יהיה לבד.

גם אם זה אני והן נגד כל העולם.

הן הכל בשבילי.

אני יודעת שאת אולי תגיעי לעיתים ואף אתן לך דרור לטייל אצלי כאן,אבל אל תתבלבלי לא אתן לך למשוך אותי לאחור. 

אני אוהבת אותך את חלק ממני,את בנית אותי אבל אני חייבת להמשיך הלאה,

חייבת להיות חזקה.

לא בשבילך, לא בשבילי אלא בשבילן.

להתראות לך נלה הישנה,

שלום לנלה החדשה. 

מוחעמוחעמוחע😈

בוקר טוב לכם }{

אני חושבת שמגיע לי יותר,

מגיע לי להיות מי שאני מבלי מסכות ופחדים.

מגיע לי להיות מאושרת.

בעצם

אני בטוחה.

ההולך להמשך בישול על הפלטה 💃🏽

רק נשאר שזה יבעבע ואוסיף את הקובות וביצים לפני שזה הולך לילה על הפלטה😍💃🏽

לפעמים אני תוהה,מה באמת אני עושה כאן?

אני לא מהחומר הבדסמ"י הרגיל/הישן בוא נגדיר אותו כ  ה"אליטה" של הבדס"מ.

 שוב חוזרים לעניין הזה שכאן צריכים כל דבר להגדיר וליצור תבניות, 

"יש תורה אחת לבדסמ! אי אפשר לזוז ממנה מילימטר".

איך יש תורה אחת למשהו שאפילו לתנ"ך יש אלף פירושים וניסוחים אחרים.

בחיים לא אבין את זה.

אבל זה לא חדש לי, להרגיש לא שייכת.

אני רגילה תמיד להיות לא שייכת,

עוף מוזר. 

תמיד אומרים לי שהמחשבות שלי שונות,הדעות שלי שונות הדרך שלי מוזרה.

ולי יש רק דבר אחד לעשות,לתהות. 

אז נחזור להתחלה, מה אני באמת עושה כאן?

מה זה נותן לי ?

צומי?

גם, ובכמויות.

אבל אני גם מקבלת מחוץ לכאן ובכמויות.

אולי זה הכיף באנונימיות,

שוואלה אני יכולה להיות מי שאני בלי שום פילטר שאני צריכה לשים על עצמי בגלל סיבה  כזו ואחרת?

התנהגות שלי כאן לא שונה מזו שבמציאות,

אולי במציאות אני קצת יותר ביישנית אבל אני אותה נל בדיוק.

אותם,דעות,מחשבות ואפילו ככה אני רבה במציאות.

הבלוג?

שכאן אני באמת יכולה לכתוב את כל מה שעולה לי ועוד לקבל פידבקים טובים או רעים?

לתת במה לראש הסוטה שלי?

אבל אין לי שום בעיה לחשוף את כל הסטיות שלי מול הפרטנר הנכון.

בואו נודה באמת, לא כזה כיף לשהות כאן..

רוב האנשים סבירים.

המעטים חולים עם תעודות שהוירטואליה ואנונימיות נותנת להם אומץ לעשות כל מה שעולה על רוחם.

יאמר לזכותי שניסתי להגמל ולא להיות כאן.

אבל תמיד,

תמיד אני חוזרת לכאן ואני לא יודעת למה.

וזה ממש מתסכל לא להבין מה מושך אותי לכאן.

טוב כשתהיה לי תשובה אשתף 

לבינתיים תהנו מהמוזיקה (;

"...כשזה יבוא, אל תפחד
כי גם לרע יש סוף
תהיה כמו סלע מול הרוח
יש עולם אחד בחוץ
ויש לך עולם אחר בראש
כשתקבל את זה תוכל לנוח
אתה זוכר איך זה היה כשהיינו ילדים
איך אז הלב היה רגוע
הולכים לגלוש ואז בערב מנגנים
היית סלע מול הרוח
ואם היית... אז תהיה
ואם היית אז תהיה
אם כבר היית, אז תהיה
אתה מקשיב
אני איתך, לא משנה מה שיבוא
בוא נילחם בכל הכח
בוא נדליק את האור
ונעשה טוב
עד שיעלו הכתוביות
אנחנו סלע מול הרוח
גם רע עובר אתה תראה
גם רע עובר אתה תראה
גם רע עובר
אתה תראה
הכל חולף..."

 

 

"...במסדרון בראש שלך

יש אלפי דלתות

לכל זיכרון שנעלת עמוק

ולי אין את כל המפתחות

אז אני שותק איתך

יש דלת אחת

היא חורקת את הצלילים

שהוא ניגן לך ביום שהוא עזב

היא מדיפה משקט של סתיו

שאת כבר לא זוכרת

 

איש המפתחות

זה שפותח את הדלתות שבך

יצא לו לסיבוב

אך הוא שוכב לצד הדרך

ומאז את מחכה לו שישוב

 

במסדרון בראש שלך

יש אלפי דלתות

לכל הפרצופים שנעלת עמוק

ולי אין את כל המפתחות

אז אני צועד איתך

 

יש דלת אחת

בקצה הכי נידח

את עוצרת ומסובבת את המנעול

נכנסת ואני נשאר בחוץ

מאז אני מחכה איתך

 

איש המפתחות

זה שפותח את הדלתות שבך

יצא לו לסיבוב

אך הוא שיכור בצד הדרך

ומאז את מחכה לו שישוב..."