נואשת?
מעורפלת?
לרדת לבית הקפה
שיער סתור
איפור הרוס
לעשות עיניים לגבר הראשון שאני רואה
לגרור אותו לשירותים
ולבצע בו את זממי.
רק המחשבה הזאת
על המקום שהצורך החולני הזה מביא אותי אליו
כל כך משפיל.
נואשת?
מעורפלת?
לרדת לבית הקפה
שיער סתור
איפור הרוס
לעשות עיניים לגבר הראשון שאני רואה
לגרור אותו לשירותים
ולבצע בו את זממי.
רק המחשבה הזאת
על המקום שהצורך החולני הזה מביא אותי אליו
כל כך משפיל.
עם הצורך הבלתי נסבל
הגעתי כעת לעבודה
מחוייטת.
חולצה מכופתרת
חצאית צרה
עקבים
וזוג ביצים סיניות בכוס.
חלולות
עם משקולות בתוכן.
מתגלגלות בתוכי
לוחצות על נקודות שלא ידעתי שקיימות
מסתובבת עם עיניים זגוגיות
בתוך ערפל של צורך.
אין שום סיכוי למגע בדגדגן
אין שום סיכוי לאורגזמה
וגם אם כן - לצרוח פה בפני כולם?
מוצפת כאן הודעות
מגברים שונים
המנסים להבין לעומק את הצורך הזה שלי.
הצורך האפל
החולני?
להילקח כך
בכוח
בחוסר אונים
ואני מתה מבפנים
מלתאר לגברים זרים
את הצרכים הנוראיים שלי.
זה משפיל כל כך,
החשיפה הזאת
והדמעות…
של התסכול הנורא
ושל הרעב והצורך
ועכשיו - גם של ההשפלה.
בבקשה.
מישהו שישבור את מעגל הרעב הזה שלי
מישהו שיודע איך להעביר אותי את הקצה
מישהו שיודע איך לקחת אותי
איך להשתמש בי
ולהכריח אותי
להיכנע לגופי.
צובטת
נוגעת
לא נוגעת
מתחילה
ומפסיקה.
נאנחת
מתנשמת
נוגעת עוד
ומפסיקה.
מזיעה.
ושוב
נוגעת
מחדירה
ושולפת
בוכה.
ושוב
ושוב
ושוב
מביאה את עצמי אל הקצה
ומפסיקה
נטרפת
נאחזת בסדינים
משחררת אנחת תסכול
וממשיכה
ומפסיקה
בכי הסטרי
מזיינת כריות
ומספיקה
שוב
ושוב
ושוב
למה????
אני לא מאפשרת לעצמי לעבור את הקצה
שעות
של גירוי
ושל בכי
הכל נוטף
ירכיים דביקות
זועקת
בוכה
נאנחת
מתנשמת
עוד
בגלגל שאינו נגמר.
קשורה על הגב
רגליים מרותקות לצידי המיטה
כיסוי עיניים
כבר שעות שהוא מרקד עם לשונו
בין ירכיי
נוגע לא נוגע
ואני מתפתלת.
נואשת.
אבל נלחמת.
לא להיכנע.
לא לפלוט
את התחינה הזאת.
לא לגלות כמה אני צריכה.
כמה אני מתכווצת מבפנים
כמה כל גופי כואב אליו.
כי ברגע שאכנע
ואפלוט את התחינה
אני לגמרי שלו
ומשם -
ישתמש בי כרצונו.